
יום נ"ב
[כז] כיום
לפי שהורגלו רבים להכין אז על השולחנות מיני מזונות ומשקאות, שיטעמו הקהל מהם לאחר
הקידוש (ושבע ברכות) {רמח}, צריך לשים לב שלא יהיו המזונות על שולחנו של־מְקַדש
בזמן הקידוש, או יכסו אותן {רמט}. והמקדש אם אינוּ סועד שם בבית החתן לאחר מכן,
צריך לשתות מכוס הקידוש שֵׁיעור רביעית, שעל־ידי זה יהא מותר לו לשתות, כי נחשב לו
קידוש במקום סעודה, או יאכל שם שֵׁיעור כזית לפחות מן המזונות, וממילא לא יצטרך
לחזור ולקדש אחר־כך בביתו במקום סעודתו העיקרית. והוא הדין לכל אדם מן הנמצאים שם
שרוצה לצאת ידי חובתו בקידוש זה ששמע מן המקדש (דהיינו שצריך לאכול שם מזונות
שיעור כזית לפחות. ואם לא עשה כן, אסור לו לטעום מכוס הקידוש, וצריך הוא לחזור
ולקדש בביתו) {רנ}. ואף־על־פי שאמרו כבר שבע ברכות קודם הסעודה כדבר האמור, נוהגים
לחזור ולאמרן אחרי ברכת־המזון {רנא}:
[כח]
מזמינים את קרובי משפחת החתן וידידיהם, וכן את הורי הכלה ואַחֶיה וכו', להתארח
ולשיר ולאכול ולשמוח, בבית אבי־החתן לכל שלושת הסעוֹדות של־שבת־החתונה {רנב}.
וביום השבת אחרי התפילה והקידוש בבֹקר,
בעת אכילת פירות ומיני קליות ("געלה") ושתיית משקאות, מנהגינו שבאים קהל
גדול אצל החתן לשמחו, לקיים מצות ה' יתברך לגמול חסד. ואומרים שירי שבת {רנג},
והלֵלות ודברי־תורה לכבוד החתן. ובאכילתם ושתייתם, יכוונו לשם עונג שבת, ולא למלאת
כריסם ותאוותם. ולא ידברו דברי חולין ודברים בטלים, כי בזה מסירים מהם מורא
השכינה. ומי שאינם נזהרים בכך, מוטב להם שישבו בביתם, לפי שההפסד יותר מן השכר
{רנד}: