חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום נ"ה

[לג] אין להניח לחתן או לכלה ללכת לבדם בשבעת ימי המשתה, כי אמרו חז"ל {רצט} שהם צריכים שימור מן המזיקים. שמתוך קנאתם בהצלחת החתן והכלה, הם מתגרים בהם, והשטן מקטרג בשעת השמחה {ש}. ומעשה נורא אירע בשני חתנים שעשו נישואין בשבת אחת, אחד שמו ר' שמעיה ועוד בחור אחד, ובאותו השבוע מת החתן השני, ובא בחלום לאמו ואמר לה, שלא הגיע זמנו למות, אלא זמנו של־ר' שמעיה. והקדוש ברוך הוא אמר למלאך־המות, הָבֵא לי אחד מן החתנים, ונתכוון על ר' שמעיה {שא}, אך המלאך טעה. ולמה אירע לאותו בחור כן. לפי שהיה הולך ברחובות לבדו, ולקח אותו המזיק. וכל אותן השנִים שהיו ראויות לאותו בחור לחיות, ניתנו לר' שמעיה. וזכה לכך, לפי שלא היה רגזן, ולא ציער אדם, ומחל לכל המכעיסו, שמע חרפתו והעביר על מדותיו, והיה מעורב עם הבריות {שב}. ולא רק בלילה צריכים החתן והכלה שימור, אלא אף ביום {שג}. ואפילו בתוך הבית, לא ישארו כל אחד לבדו {דש}. אמנם כשמצויים רבים ברחובות ובשווקים, אין חשש מזיקים, אלא שמכל־מקום טעם נוסף יש לדבר, כי מפני הכבוד אין להניח להם {שה} לצאת בלא ליווי מי שישרתם, לפי שהחתן דומה למלך, מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו וכו' כדלעיל סעיף י', ומפני כן לא ילכו לבדם אפילו כשישנם אז רבים {שו}:

 

[לד] על כן נהגו בקהילותינו בהיותם בתימן, שלעולם אין החתן יוצא יחידי לשום מקום, ואפילו סמוך לביתו, בין ביום בין בלילה, אלא כאשר שׁוֹשְׁבִינִים (שְׁנַיִם או יותר) קבועים מלווים אותו, ולכל־הפחות שושבין אחד {שז}, שהחתן בוחר לצורך זה מידידיו ומכריו {שח}. וכשהוא הולך ברחוב, הם הולכים מימינו ומשמאלו {שט}. ואינו נושא בידו שום חפץ, אלא הם נושאים עבורו. גם בהיותו בבית, השושבין או השושבינים, נמצאים אתו תמיד, ועוסקים בכל ענייני חופתו ונישואיו, ובשעת הסעוֹדה אוכלים סמוך לו {שי}, ומשרתים אותו להביא לו כל מה שהוא צריך, ודואגים לעשות כל מה שהוא מבקש, הן לעצמו והן לאורחיו {שיא}. וכל זה, במשך כל שבעת ימי המשתה, החל מערב הקידושין {שיב}, ויש מקומות שנוהגים זאת כבר משבת־ההתחלה {שיג}. וכעין זה נהגו שם גם אצל הכלה. כי אף שלא היו לה שושבינוֹת קבועות ללכת אִתה כמו החתן, הואיל ובלאו הכי בכל שבעת ימי המשתה לא יצאה שם הכלה מחוץ לבית {שיד}, מכל־מקום קרובותיה וחברותיה הנמצאות באותו זמן, אינן עוזבות אותה, ומשרתות אותה בכל אשר תצטרך. ואם נזדמן לה עניין נחוץ לצאת, מלַווה אותה אחת מהן לכל הפחות {שטו}. ומצוה להיות שושבין, כי זה נכלל בענייני גמילות־חסד {שטז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד