יום נ"ז
[לז] מֻכַּת־עץ {שלו} אף־על־פי שכתובתה אינה אלא מאה זוז כדין בעולה (וכדלקמן בהלכות כתובות סימן ר"ח סעיף ל'), מכל־מקום לעניין שבע ברכות יש לה דין בתולה, כי החתן שמח בה הואיל ולא יְדָעָהּ איש. אך מי שנבעלה אפילו באונס, דינה כגרושה ואין אומרים לה שבע ברכות אלא יום אחד, כדלעיל סעיף ל"ו {שלז}. ולכן גרוש או אלמון שנושא פנויה בעולה {שלח}, אפילו בעולת עצמו, אין מברכים אלא יום אחד. אבל בחור שבא על פנויה בלא נישואין דרך זנות ואחר־כך החליטו להינשא, או שבא על משודכתו קודם הנישואין {שלט}, אומרים שבע ברכות כל שבעת הימים. כי מאחר שלא היה נשוי, דינו כשאר בחורים {שמ}:
[לח] הנושא בתולה, צריך להיות שמח עִמה בשבעת ימי המשתה, דהיינו שלא יעשה מלאכה {שמא} ולא ישא ויתן בשוק, אלא יאכל וישתה וישמח אִתהּ יחדיו {שמב}. וזאת לא רק כשהוא בחור, אלא אף אם הוא גרוש או אלמוֹן {שמג}. אבל אם היא בעולה, וכן גרושה או אלמנה או יבמה, אינו צריך לשמוח עמה אלא בשלושת הימים הראשונים, אף־על־פי שהוא בחור (למרות שממשיכים לומר בגללו שבע ברכות עד תום שבעת ימי המשתה, כדלעיל סעיפים ל"ו ל"ז) {שדמ}. ומחזיר גרושתו, יש אומרים שאינו צריך לשמוח עמה אפילו יום אחד {שמה}, ויש אומרים שצריך גם הוא לשמוח עמה שלושה ימים {שמו}:
