יום נ"ח

[לט] רשאית הכלה למחול על שמחתה. כיון שתקנה זו, היא לכבודה. אך לא תועיל מחילתה שיעשה החתן מלאכה ומשא ומתן, מפני שזה אינו תלוי רק בה, הואיל ואסור לו לעשות מצד שהחתן דומה למלך (כדלעיל סעיף י') {שמז}. ודוקא לחתן עצמו אסור. אבל אנשים אחרים, רשאים לעשות מלאכה בשבילו {שמח}, וכן אם יש לו פועלים. והוא הדין לשותפו בחָנוּת או בעסק, שרשאי לפתוח החנות כדרכו, וכל כיוצא בזה. ואדרבה שמחתו מִתְרַבָּה בכך {שמט}. גם הכלה עצמה אינה אסורה במלאכה, אמנם יש פוסקים שמחמירים בזה {שנ}, ובפרט ראוי לה להימנע ביום הראשון לנישואין, לפי שבו הוא עיקר השמחה {שנא}. אבל מותר להם לכבס ולגהץ בגדים הנצרכים להם לשבעת ימי המשתה, אם אי אפשר על־ידי אחרים {שנב}:

[מ] עד תום שנה ראשונה מן הנישואין, אסור שיֵצא החתן לשרת בצבא {שנג}, הן לצורך מלחמה הן לצורך שמירה, וכן אסור שיספק מים ומזון לתושבים ושיתקן את הדרכים, או שאר טרחות המיועדות למען הציבור. שנאמר {שנד} כי יקח איש אשה חדשה (ובכלל זה אלמנה או גרושה או יבמה, למעט מחזיר גרושתו {שנה}) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושִׂמח את אשתו אשר לקח. ואיסור זה, הוא בין לממונים על הדברים הַלַּלוּ, שלא יטריחוהו בהם ולא בשום דבר בעולם, ובין לחתן עצמו, שאפילו מרצונו אסור לו לעשותם אז {שנו}. ושמחה זו שהוא צריך לשַׂמֵּח אותה, אינה שמחה ממש על־ידי אכילה ושתייה יחדיו ובהימנעותו מעשיית מלאכה וממשא ומתן, כי דברים אלו אינם אלא בשבעת ימי המשתה, וכדלעיל סעיף ל"ח. אלא הכוונה רק להימנע מלצאת בצבא ומשאר העניינים הנזכרים לעיל {שנז}. ומטעם זה אין איסור לצאת אלא לצרכי ציבור. אבל לצורך עצמו, כגון סחורה ופרנסה ואפילו לארץ מרחקים, מותר {שנח}, וכן נוהגים {שנט}: