יום נ"ט

[מא] ומכל־מקום ראוי לקיים הפסוק דלעיל גם כמשמעו. דהיינו שישמחנה בכל דבר שהיא שמֵחה בו, להראות לה אהבתו אליה, ולשבת אתה ולהרבות עמה בשיחה וריצוי, וכדומה. כיון שהבורא יתברך, חֶפְצוֹ שיתיישב העולם בבני־אדם טובים שיוולדו מזיווג כשר. ועל־ידי שהחתן יושב שנה שלימה עם כלתו המיוחדת לו להקים ממנה תולדות, יהא רגיל עמה וידביק את רצונו אצלה, ויכָּנסו צורתה ופעולותיה בליבו, באופן שענייני נשים אחרות יהיו זרים לו, והוא יתרחק מהן ויפנה את מחשבתו רק אל אשתו הראויה לו, כי כן היא דרך הטבע לאהוב את מה שהוא רגיל בו. ויזכה בכך שיהיו ילדיהם כשרים וצדיקים {שס}: