יום ס'
[מב]
עניין הנישואין, הוא דוגמא לבריאת העולם {שסא}. על־כן כשם שנברא העולם בעשרה
מאמרות {שסב}, כך תיקנו חז"ל שיהיו ברכות הנישואין בפני עשרה אנשים לפחות
{שסג}. וגם בברכת אשר ברא, תיקנו עשר לשונות של־שמחה, ואלו הן, א' ששון ב' ושמחה,
ג' חתן ד' וכלה {שסד}, ה' גילה ו' ורנה, ז' אהבה ח' אחוה, ט' שלום י' ורעות. וכשם
שבבריאת העולם היו שבעה ימים עִם השבת, כך תיקנו חז"ל שבע ברכות עם ברכת בורא
פרי הגפן על היין, לפי שהיין הוא כנגד השבת, שצריך להתקדש ביין תחילה {שסה}. גם
ימי המשתה והשמחה, הם שבעה {שסו}. וכעין־זה יסדו קדמונינו לומר על הכוס של־שבע ברכות,
מזמור אודה י"י בכל לבב, וגם פסוקי אשת־חיל {שסז}, בעבור שהם מסודרים לפי
עשרים ושתים אותיות התורה שבהן נברא העולם, ועכשיו רוצים לזווג את החתן בכלה
שעניינם דומה לבריאת שמים וארץ וכל הדורות, ואדם הראשון בכללם. וכמו־כן מהטעם
האמור, תיקנו חִדּוּיוֹת {שסח} לחתן, בסדר אלפא ביתא {שסט}. ואם אין זיווג החתן
והכלה מצליח כי אין שלום ביניהם חס ושלום, אזי עלולים הם לסבול זה מזה צרות רבות
ורעות כייסורי גיהנם, עד חרבן ביתם רחמנא ליצלן. אבל ההולכים בדרכי תורתינו הקדושה
ומכוננים ארחותיהם על פיה, זוכים שתצמח מנישואיהם שמחה גדולה כעונג אדם הראשון
בהיותו בגן־עדן, ובניין ביתם יהיה עדי עד. וזהו שאנו מברכים אותם, שמח תשמח רֵעים
האהובים (דהיינו החתן והכלה) כשמחך יצירך מקדם בגן־עדן {שע}:
