יום ה' שבוע פרשת נח

[ט] שור שהרביצוהו על הקרקָע כדי לשחטו, אין חוששין שנתרסקו איבריו, אפילו נפל אז נפילה גדולה ונשמע קול יללתו, מפני שהוא נועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לקרקע{כו}. ויש אומרים שאם כל רגליו קשורות בזמן הפלתו, חוששין לזה{כז}. ולפי מנהגינו שאין קושרים רק שתי ידיו לבד, לכולי עלמא אין חוששין{כח}:

[י] אם נמצאת הבהמה טריפה, המנהג בקהילותינו שאין הרב הפוסק מוציא זאת מפיו בפירוש, אלא אומר "ברוך מקדש ישראל", ומקבלים את הדין באהבה{כט}:

[יא] המאכלים האסורים מטמאים את גוף האדם, ומשקצים את נפשו ומטמטמים את ליבו ושכלו, ורוח־טומאה השורה עליו אינה יוצאת ממנו לעולמים. ולכן נמנו שבעים טרפיות במספר (כדלעיל בהלכות שחיטה סימן קכ"ד סעיף ד'), כי הם כנגד שבעים שָׂרֵי־מעְלה אשר חָלק י"י אלהיך אותם לכל העמים, ואותנו לקח ה' לחלקו ונחלתו. ובסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא מבשרו של־לִוְיָתָן{ל}, לא יאכלו אלא כל מי שקיימו מצות שחיטה{לא} ושימרו את פיהם מלאכול נבילות וטריפות חֵלֶב ודם, שקצים ורמשים. וכן יזכו לחזות בכל הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה להראות לצדיקים ולשמחם בהם לעתיד לבוא, לא עשה כן לכל גוי זולתי לבני ישראל עַם קרובו. וזהו שנאמר{לב} לא תאכלו כל נבלה וגו' מָכוֹר לנכרי, כי עַם קדוש אתה לי"י אלהיך{לג}: