צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת לך לך
[ג] צריך להתקין שלושה סכינים מיוחדים ולעשות בהם סימן שלא יתחלפו. דהיינו מלבד האחת של־שחיטה (עיין לעיל סימן קכ"ד סעיפים י' י"א), יעשה עוד סכין אחת לחיתוך הבשר, ואחת לחיתוך החלבים, כדי שלא ידבק בבשר מן החֵלב שעל הסכין. ודוקא לצורך חתיכ–ת חלב האסור מן התורה. אבל כשאינו חותך, שנמצא שאינו דוחֵק את הסכין בחלב אלא רק מגררו, וכן כשחותך חלב האסור רק מדרבנן, נוהגים להקל בשעת הצורך לנקר באותו סכין של־בשר, וצריך לקנחו כל פעם שנוגע בחלב, בבגד רך המונח על יריכיו או סמוך אליו. וסומכים גם־כן על הֲדָחת הבשר והשרייתו במים אחר־כך שנוהגים לעשות קודם המליחה (כדלקמן הלכות מליחת הבשר סימן קל"א סעיף ב'), וטוב ללמד בני־ביתו שישפשפו את הבשר היטב במים{טז}. ונוהגים שלא למכור בשוק בשר בלתי מנוקר, פן יכשלו בו הקונים{יז}:
[ד] הרבה חוטים וקרוֹמים אסורים יש בגוף הבהמה, מקצתם משוֹם חֵלֶב (כדלעיל), ומקצתם משוֹם דם. ואותם שאיסורָם משוֹם חֵלב, צריך לנטלם (דהיינו להסירם) בין כשרוצה לבשלם בין כשרוצה לצלותם. ואותם שאיסורם משוֹם דם, כגון החוטים שביד ושבכתף ובצואר ובלב, ובָעוֹקֶץ (דהיינו הזנב או קצה השדרה{יח}) ובקרום המוח ודומיהם, צריך לנטלם קודם המליחה לצורך בישול. ואם חתכם, אינם צריכים נטילה. [וכן הוא מנהגינו שאין נוטלים אותם, לפי שחותכים את הבשר לכמה חתיכות{יט}]. וצריך לחתוך גם את העצם, כי לפעמים החוטים סמוכים ודבוקים מאד לעצם, ואם יחתוך את הבשר בלבד יתכן שהחוטים נותרו שלֵמים. וכשהוא רוצה לצלותם, אינם צריכים חתיכה, כיון שהאש שואבת את הדם גם כשהוא בחוטים. אבל אם החוטים אינם גלויים אלא מובלעים בתוך הבשר, יש לחתכם לכתחילה קודם הצלייה{כ}:
[ה] וכן בֵּיצֵי־זכר לאחר שלושים יום משנולד, אם רואים בהם כעין חוטים אדומים, אסור לבשלם בלא לקלוף הקרוֹם שעליהם תחילה, או לחתכם ולמלחם, כדי שיצא הדם{כא}. וכך נוהגים, שחותכים כל ביצה לשתיים או יותר{כב}. ואם הביצים תלושות, אסורות משום אבר מן החי אף על פי שנותרו מונחות בכיסן. אבל גם כשלא נתלשו לגמרי, נוהגים לאסרן, מפני שזה דומה לאבר מן החי. ואם נתלשה אחת והשנייה לא נתלשה, התלושה אסורה ושאינה תלושה מותרת{כג}: