יום א' שבוע פרשת לך לך

[ד] ומלבדם יש עוד הרבה מתנות כהונה, אלא שהן אינן נוהגות זולתי בזמן שבית־המקדש קיים, כגון בִּכּורים, ובשר חטאת ואשם וכו'{ט}. ועינינו מייחלות אליו יתברך, שיחיש וישלח רועה לעמו, ויבנה לנו מקדש הדומוֹ, בהר נחלתך תביאֵמוֹ ותִטָּעֵמוֹ:

סימן קכ"ח

הִלְכּוֹת ניקור הַחֲלָבִים, גיד הנשה

וחוטי הדם

[א] שלושה חֲלָבִים של־בהמה אסורים מן התורה, והאוכל כזית מהם חייב כרת{א}, שנאמר{ב} כל חֵלֶב שור וכשב ועז לא תאכלו וגו' כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב וגו' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. והם החלב אשר על הקרב (והוא החלב שעל הַמְּסוֹס ועל בית־הַכּוֹסוֹת), ושֶׁעַל שתי הכליות, ושעל שתי הכסלים{ג} (והוא החלב שבעיקרי היריכות מבפנים). אבל האליה (הנמצאת בכבשׂ) עצמה, מותרת{ד}, וכן חוּטֶיהָ{ה}. וגיד הנשה הן של־בהמה הן של־חיה, אסור גם כן באכילה מן התורה, שנאמר{ו} על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, הן בַּיָּרֵך הימנית הן בשמאלית{ז}. ויש בעניינים אלה עוד איסורים נוספים מדרבנן. וכיון שפרטי דינים אלו מרובים ומסועפים, צריך הַבָּא לעסוק במלאכת הניקור ללמדם היטב מתוך ספרי רִבּוֹתינו הפוסקים, ולראות הלכה למעשה אצל בקי ומומחה בטביעות־עין{ח}. וכאן לא נביא מן הדינים אלא מעט מאד ובקצרה כדי לדעת את מנהגינו בהם:

[ב] הקְּרוֹם הפרוס על הַכָּרֵס, אסור. והחלב שתחתיו, מותר לדעת רבינו יואל, ולדעת רבינו אפרים אסור הוא מן התורה, וכן פסק מרן{ט}, וכך הוא מנהגינו{י}. ויש נוהגים להקל בו{יא}. שני הקרוֹמים שעל הכליות, אסורים. אבל הלובן שבתוכָן, מותר לדעת התוספות והרא"ש, ואסור לדעת רש"י, ומנהגינו כהמתירים{יב}. חלב הקיבה שעל הקשת, אסור. ושעל הַיֶּתֶר, נחלקו בו המקומות בזמן התלמוד, בני בבל אסרוהו, ובני ארץ ישראל התירוהו, וכן פסק רבינו הרמב"ם{יג}, וכך הוא מנהגינו{יד}. חלב שעל הַדַּקִּין (דהיינו המֵעיים) אסור באורך אמה, יש אומרים שהוא בתחילתן ויש אומרים בסופן, ומנהגינו לחוש ולאסור מפני הספק את שניהן{טו}: