יום ב' שבוע פרשת וירא

[ה] אחרי שריית הבשר, צריך להטיף ממנו את המים, או להמתין מעט שיטפטפו הם ממנו, כדי שלא ימס המלח ולא יוכל להוציא את הדם{יז}. אבל צריך להשגיח מאידַּך שלא יתייבש הבשר לגמרי, כי אז לא יתלחלח המלח כלל ולא יוכל להוציא את הדם{יח}, ועוד כדי שלא יפול המלח מעליו{יט}:

[ו] המלח לא יהא דק מאד כקמח, שאם־כן הוא נמס מיד על הבשר ואינו מוציא את הדם, וגם לא יהא גס מאד שמא יפול מעל הבשר, אלא בגודל בינוני{כ}. ויהא יבש, כדי שיתפזר היטב{כא}:

[ז] צריך לפזר את המלח על הבשר בכל הצדדים (דהיינו מארבע רוחותיו, וכן למעלה ולמַטה), ובאופן שלא ישאר בו שום מקום ללא מלח, ובכמות שלא יהא ראוי להיאכל אז מחמת מליחותו. ולכן אין די לעשות נקב קטן בעופות, בגודל שאינו מספיק אלא כדי הוצאת איבריהם הפנימיים דרך נקב זה וכולם נשארים שלימים, אלא צריך לפתחם היטב, לכל ארכם ולפָחות את רובם, כדי שיהא אפשר למלחם היטב גם מבפנים{כב}. וגם זה אינו אלא לפי שיטת הפוסקים הסוברים שמותר למלוח אפילו חתיכה עבה מאד{כג}. אבל לפי מנהגינו גם פתיחת העופות לשנים אינה מועילה, אלא צריך לחתכם לחלקים קטנים ביותר{כד}: