צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ו' שבוע פרשת תולדות
[יד] הלכך בזמנינו שכבר הורגלו כולם (הן בשאר קהילות הן בקהילותינו) להחמיר ולהשהות הבשר שעה במלחו, ממילא יש מקום להקל אם אירע שטעו בני־ביתו ולא חלטו. וכן המוזמן להתארח אצל בני שאר קהילות שאינם נוהגים לחלוט, מותר לאכול אצלם. והוא הדין לבחורים הלומדים ואוכלים בישיבות שאין נוהגים שם לחלוט, וכן ההולכים לבתי מלון או אפילו לאולמות של־שמחה כגון חתונה ומילה, וכל כיוצא בזה שאין הדבר תלוי בידו. אבל מי שבידו הדבר כגון שהוא בעל השמחה, לכתחילה צריך לדרוש ולעמוד על המשמר שיעשו חליטה כדת וכדין כפי מנהגינו{מג}:
[טו] בשר "מוכשר" שמוכרים בזמנינו, דהיינו שבמפעלים או בחנויות כבר מלחו והדיחו כמויות של־עופות ובשר, לפי מנהגינו עדיין אינו נחשב מוכשר לגמרי, וראוי לקונים לכתחילה למלחו שוב לכל־הפחות במקום החתך, וכמבואר לעיל סעיף ט'{מד}. ו"נקניק" או "פסטראמה" ראוי שלא לקנות, כיון שהם מבשלים וטוחנים את הבשר (כולו או מקצתו) עם דמו אחרי מליחה והדחה בלא לחלטו תחילה{מה}:
[טז] אם מלחו את הבשר או את העופות כשהם חתוכים לחלקים קטנים (עד כ־250 גרם), וגם השהו אותם במִלחם שעה{מה*}, אינם חייבים חליטה מצד הדין, כי כבר נפלט מהם כל דמם, והנותר אינו רק מוהַל בעלמא. הלכך בהכנת מאכלים שקשה לחלטם, מותר לכתחילה באופנים האמורים (דהיינו שנתקיימו שני התנאים הנזכרים לעיל) לחתכם אחרי המליחה וההדחה או לקצצם דק דק או לטחנם, וכן לרדדם ולטגנם "שְׁנִיצֵל", וכדומה{מו}. [ובאופנים הללו יהא מותר לעשות גם "נקניק" ו"פסטראמה" בלא חליטה, אם ישגיחו ויפקחו על כך במפעלים]: