יום ה' שבוע פרשת תולדות

[יא] כמו־כן מטעם האמור לעיל, אסור לקצוץ בשר דק דק או לטחנו אף על פי שהוא כבר נמלח והודח, אלא אם־כן יחלטוהו לפני קציצתו וטחינתו{לג}, שיעור זמן שיכנס החום לתוכו להצמית כל הדם שבפנים שלא יפרוש{לד}. ואם עשו כן (דהיינו שקצצוהו או טחנוהו בלא לחלטו תחילה), אין לו תקנה אלא צלייה{לה}. (ועיין עוד לקמן סעיף ט"ז):

[יב] בשר חזה־עוף מטוגן הנקרא שְׁנִיצֵל, שמרדדים אותו בפטיש מיוחד ואחר כך מחפים בקמח ותבלין וביצה־ טרופה וכדומה, ומטגנים בשמן רותח, אם יתנו הרבה שמן באופן שיקיף את הבשר מכל צדדיו (דהיינו אף לצד מעלה), הרי זו חליטה ומותר{לו}. ואם לאו, אסור אף על פי שהוא כבר נמלח והודח, אלא אם־כן יחלטוהו תחילה קודם רידודו זמן־מה במים רותחין כדת וכדין (שיכנס החום לתוכו, כמבואר בסעיף הקודם). אבל חליטה במשך זמן מועט, לא תועיל לו, כי אחרי־כן בשעת רידודו מתגלים החלקים הפנימיים שהם עדיין אדומים מן הדם{לז}. (ועיין עוד לקמן סעיף ט"ז):

[יג] כל מה שכתבנו למעלה (מסעיף ט' עד סעיף י"ב, ועד בַּכְּלָל), הדברים אמורים דוקא במליחה רגילה. אבל אם שהה הבשר במלח יום שלם{לח}, כבר נפלט כל הדם האסור כולו גם שבתוכו פנימה, וכל הדברים הללו מותרים אז אפילו לדעת הרמב"ם וסיעתו{טל}. וממילא באופן זה גם אינו צריך חליטה{מ}. ויש מקילים בכל הדברים הללו אפילו שהה שעה אחת במלח, מפני שסוברים כי לא הִצְרִיךְ הרמב"ם חליטה אלא כשמלח שיעור הילוך מיל בלבד (כפי שהוא החיוב מעיקר ההלכה וכדלעיל סימן קל"א סעיף י'). אבל מה שנותר אחרי מליחה במשך שעה, גם לשיטתו אינו אלא מוֹהַל בעלמא{מא}. ובשעת הצורך אפשר לסמוך על סברתם{מב}: