יום ד' שבוע פרשת תולדות

[ח] טעמם ונימוקם של־רבינו הרמב"ם וְסִיעָתו המצריכים חליטה, הוא מפני שֶׁאף אחר גמר זמן המליחה שהוא שיעור הילוך מיל (כדלעיל סימן קל"א סעיף י'), עינינו רואות שאם משאירים אותו במלח, עדיין נפלט דם מן הבשר, ואדרבה הוא יותר אדום מאשר בתחילה. הלכך ודאי שאין המליחה מוציאה אלא את הדם אשר על שֵׁטַח הבשר והסמוך לו בלבד{כד}. אבל את הדם הבלוע בתוך חֲתִכּוֹת־הבשר, אין חום־המלח יכול להוציא. ואין חוששים לו, כי זהו דם־האיברים שלא פירש שהוא מותר (וכדלעיל סימן קל"א סעיף א'). וכשמשליכים את הבשר כשהמים רותחים, אין הם מפליטים ממנו את הדם, אלא אדרבה חולטים אותו בתוכו ומונעים אותו מלצאת. ואף על פי כן צריך למלחו{כה} כדי להוציא את הדם שעל שֵׁטַח הבשר והסמוך לו, שאם לא כן יש לחשוש שמא קודם שיתחמם הבשר מן המים הרותחים, יִפָּלֵט דם מן הקרוב לשטח. והפוסקים החולקים על זה סוברים שהמלח מוציא אפילו את הדם שבתוך החתיכה כולו. וַהֲגַם שהיוצא אחר שיעור מליחה נראה יותר אדום, מכל־מקום לדעתם אין זה נחשב דם גמור, אלא רק מוהַל אדום הוא ומותר{כו}. [ומנהגינו כהרמב"ם, כמבואר לעיל סעיף א']:

[ט] נמצא לפי דעת רבינו הרמב"ם, אסור למלוח חתיכה גסה ולחתכה אחר מליחתה לשנים או לשלושה חלקים. כי אז הדם שבפנים שלא נכנס שם חום המלח, יִפָּלֵט לקדירה. אלא צריך לחתכה קודם המליחה לחתיכות קטנות כדרך בישולם בקדירה. וכן הוא מנהגינו כדלעיל סימן קל"א סעיף ד'. ואם חתך אחרי המליחה, צריך לחזור ולמלוח{כז}. אמנם באופן זה אפשר להקל שלא למלוח הכל מחדש, אלא די במליחת מקום החֲתָך{כח}, וטוב שיניחנו כלפי מַטה{כט}. ומליחה זו אינה צריכה להיות במשך שעה כנהוג בזמנינו בדרך־כלל, אלא שמונה עשרה "דקות" בלבד. וכן די שקודם המליחה ידיח את הבשר רק פעם אחת או שתים וכן אחריה, אם רואה שעל־ידי זה יוצאים המים זַכִּים ונקיים{ל}. (ועיין לקמן סעיף ט"ז):

 [י] וכל־שכן לפי־זה שבשר שלא נמלח רק מצד אחד ולא משני צדדיו, אסור אפילו בדיעבד (וכדלעיל סימן קל"א סעיף ח'), כי חום המלח לא הגיע לשם{לא}. ואם עדיין לא נתבשל, צריך לשאול הוראת חכם, כדת מה לעשות{לב}: