תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת תולדות
[ה] אם אירע שהחלק העליון של־הבשר בולט מעל־גבי המים הרותחים, צריך לדחפו מיד שיכנס לתוכם. ואם תוך כדי הבישול פָּרַץ דם מתוך אחת העצמות (כגון שמצוי בשוֹק של־עוף) ונתערב עם המרק שבקדירה, מתבטל בששים{יח}:
[ו] המנהג פשוט שמשליכים כל חתיכות־הבשר בבת־אחת לתוך הקדירה הרותחת, אף על פי שעל־ידי זה המים נחים מיד מרתיחתם. ואין מצריכים להשליך חתיכה אחת ולהמתין עד שתעלה רתיחה שוב ולהשליך עוד אחת, וכן הלאה. ורק אם השליכו חֵלק ורוצים להוסיף עוד, ובפרט כשיש לחוש שנתקררו מעט, ממתינים עד שתעלה הרתיחה. ואפילו בסעודות גדולות שהבשר מרובה לצורך עשרות קרואים, משליכים הכל כאחת לתוך הקדירה הגדולה{יט}. והטעם כיון שנוהגים שלא להשליך עד שרותחים המים היטב דהיינו שרואים בועות עולות (וכדלעיל סעיף א') נמצא שגם אותם חתיכות שיגיעו למים כְּשֶׁכְּבָר נחלשה רתיחתם ואינם מבעבעים, על־כל־פנים עדיין הם חמים, ולכל־הפחות הם בשיעור שהיד סולדת בהם, ודַי אף בחליטה כזו להצמית הדם שלא יצא{כ}:
[ז] צְלִי־קְדֵירָה, הנקרא אצלינו בלשון ערב בשם חֲנִיד{כא}, דהיינו בשר המתבשל בתוך קדירה לוהטת על האש ללא מים, זולתי עם מיני תבָלין ומעט שמן, אחרי שנמלח והודח כדין וכמו שאר בשר, נהגו רבים שלא להצריכו חליטה תחילה. כי דוקא בבישול במים צוננים יוצא דם, אבל לא כאן שהקדירה חמה ולוהטת מתחילה כשהיתה ריקנית. כי כשמכניס הבשר לתוכה, החום שואב ושורף את הדם תכף ומיד, והחתיכות נצמתות ונכווצות עִם הדם שבתוכן, וקיימא לן שדם האיברים שלא פֵירַשׁ מותר (כדלעיל סימן קל"א סעיף א'). ולכן אין הקדירה נאסרת אף על פי שהחתיכות נוגעות בשולֶיהָ ובדפנותיה{כב}. והמחמיר לחלוט תחילה גם לצלי־קדירה, תבוא עליו ברכה{כג}:
