תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ו' שבוע פרשת חיי שרה
[לא] ביצים הנמצאות בתוך העופות לאחר שחיטתן, אם אין בהן רק הַחֶלְמוֹן{צב} כי הַחֶלְבּוֹן עדיין לא נגמר, צריכות שרייה ומליחה והדחה וחליטה כשאר בשר, ומותר אף למלחן יחד עם הבשר{צג}. אך אם נגמר אף החלבון (וכל שכן אם כבר יש עליהן קליפה קשה), אינן צריכות כלום, ולא עוד אלא שאסור למלחן יחד עם שאר הבשר, וצריך להזהיר על זה את בני־ביתו, שלא יניחון אלא במקום שלא יזוב עליהן דם מן הבשר{צד}:
[לב] בשר ששהה מעת יציאת הנפש שלושה ימים מעת לעת (דהיינו שבעים ושתיים שעות) ללא מליחה, כבר נתייבש דמו בתוכו ולא יֵצא עוד על ידי מליחה, אפילו אם ישרוהו תחילה במים פּוּשָׁרִים זמן רב. לפי־כך הורו הגאונים שאי אפשר לאכלו מבושל, אלא צָלִי, כי האש שואבת כל הדם (ואין צריך למָלחו תחילה, אלא מעט כַּנָּהוּג בשאר צלי וכדלקמן סימן קל"ג סעיף א'). ואף שבשאר צלי מותר לבשלו אחר־כך, מכל מקום בנדון דידן לכתחילה אין לבשלו אחר הצלייה, כי הבישול פועֵל בו יותר. (דהיינו שאנו חוששים שמא לא יצא כל הדם על־ידי הצלייה מפני שנתייבש, ובבישול הוא יתרכך ואז יפרושׁ הדם חוצה). אך בדיעבד שבישלו, מותר{צה}:
