יום ה' שבוע פרשת חיי שרה

[כ] רגלי בהמה, צריך לחתוך מעט בראשי הַטְּלַפַּיִם שלהן קודם השרייה, ולהניח מקום החֲתָך לצד מטה בשעת המליחה, למען יוכל הדם לזוב משם. ויכולים למלוח על השערות{סא} כדין הראש (וכדלעיל סעיף י"ט), אלא שגם בזה נוהגים למָלְגָן במים חמים, או לגלחן{סב}. וגם בעופות נוהגים לחתוך קצוות הצפרניים{סג}:

[כא] הלב, בין של־בהמה בין של־עוף, צריך לקרעו קודם השרִייה, כדי להוציא את הדם המכונס בתוכו, ואחר־כך מולחו ומבשלו. ואין צריך למלחו דוקא בפני עצמו, אלא אפילו עם בשר אחר{סד}. וכן אם רוצה לצלותו, קורעו תחילה (אבל מליחה כמו לבישול, אין צריך לצלי, וכדלקמן סימן קל"ג סעיף א'). ואם מְלָחוֹ או צְלָאוֹ בלא קריעה, יקרענו אחר־כך ומותר{סה}. ונוהגים לחתוך את ערלת הלב, דהיינו חידוד הלב בראשיתו, כדי שיצא הדם במליחה דרך שם. ועוד יש רמז בדבר, על שֵׁם שנאמר{סו} ומלתם את ערלת לבבכם{סז}:

[כב] הריאה, אף על פי שֶׁמִּן הדין אינה צריכה חיתוך (שאין בתוכה דם כמו בלב וכנזכר לעיל סעיף כ"א), מכל מקום נוהגים גם־כן לחתכה לחתיכות קטנות, ולפתוח הַקְּנוֹקְנוֹת הגדולות שבה קודם השרייה{סח}. וטוב לעשות כן לא רק בבהמה אלא גם בעוף, כיון שמצוי בה צְרִירוּת דם{סט}. ונכון שלא למָלחה בעודה דבוקה בצלעות העוף, אלא להפרידה בפני עצמה{ע}: