יום ב' שבוע פרשת חיי שרה

[כה] הַקֻּלִּית (דהיינו העצם העליונה של־הָרֶגֶל, המחוברת לגוף) וכן שאר העצמות שיש בהן מוח, צריך למלחן כמו שאר הבשר. ולפי ההלכה אין צורך אפילו לנקוב את העצמות, כיון שהמליחה מבחוץ מועילה למוח שבקִרבן (שאין המוח שלהן דומה למוח שבראש, כי שם מכונס דם ממש, ולפי־כך צריך לחתוך עצם הראש לשנים וכדלעיל סעיף י"ט){עד}. אבל המנהג לשבור את כל עצמות הבהמה לחלקים קטנים ומולחים{עה}. [ובעופות חותכים ומסירים ראש הכנף, כדי שיצא הדם דרך שם. גם עושים חֲתָך בפרק האמצעי שבכנף מטעם זה{עו}]. ומותר לכתחילה למלוח העצמות עם שאר בשר אפילו שנפרדו מן הבשר{עז}:

[כו] הַשּׁוֹמֶן, צריך מליחה, לפי שהוא בחזקת שיש בו דם כבשר, בין שומן שלִ־בהמה בין שלְ־עוף. ושומן הַדְּרָא דְּכַנְּתָא (דהיינו הדקין המונחים עיגולים בתוך עיגולים) אף על פי שֶׁהַכַּנְּתָא מליאה חוטי־דם דקים, אין חובה לצלותה דוקא, כי אפשר למתוח את החוטים, למשכם היטב ולהוציאם, עד אחד מהם לא נותר, ואז להכשיר על־ידי מליחה וחליטה כרגיל, ולבשל{עח}: