יום ג' שבוע פרשת ויצא

[ו] המנהג להתיר אפילו לכתחילה לחתוך בסכין את הַצָּלִי שעל־גבי האש גם בעוד שלא נצלה כל צרכו [ואף על פי שהוא לא נמלח] ואין חוששים שיבָּלע דם בתוך הסכין. וכן השפוד או הרשת שצלו בהם אינם נאסרים, ולכן אין צורך ללבנם או להגעילם. והטעם כיון שטֵבע האש מכאשר היא מתחילה לחמם את הבשר, למשוך את הדם באופן שאינו נבלע בשום דבר הסמוך לו{יד}. והוא הדין לפי זה שמותר לנעוץ מזלג בתוך הצלי כדי לבדוק אם כבר נצלה כל צרכו או כדי להפכו מצד לצד, ואינו נאסר בכך{טו}:

[ז] וכן מותר לצלות בשר עם בצלים או תפוחי־אדמה וכדומה, חתיכה מזה וחתיכה מזה, שאין הדם הנפלט מן הבשר נבלע בהם. וכן מותר לצלות בשר שלא נמלח והודח, עם בשר שנמלח והודח, כי כשם שהוא בולעו על ידי האש כך הוא פולטו על ידה{טז}. וכן מותר להפוך את הבשר בשעת הצלייה מצד לצד, כדי שיצלה היטב{יז}:

[ח] מותר למי שחפץ להטעים את הַצָּלִי על־ידי מליחה מרובה אפילו בכמות שמולחים לצורך בישול (כדלעיל סימן קל"א סעיף ז'), ואף להשהותו עליו שעה קודם הצלייה (עיין לעיל שם סעיפים י' י"א), ולאכלו אחרי הצלייה ללא הדחה, מפני שלפי ההלכה אפילו אם יבלע המלח את הדם, מכל מקום האש מפליטה אותו ממנו. ואף־על־פי־כן לכתחילה באופן זה יש להדיחו היטב לפני הצלייה. ואם לאו, לאחריה{יח}. והכבד אסור להניחו במלחו לכתחילה על גבי הבשר אלא מתחתיו (עיין לעיל סימן קל"א סעיף ט') מפני שיש בו ריבוי דם{יט}. וכן אסור לכתחילה לצלות כבד ובשר יחד{כ}: