צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת ויצא
[ג] מה שנתבאר בסעיף הקודם, הוא לגבי כבד של־בהמה. אבל גם כבד של־עוף שהוא חָלוּק לשניים, ראוי לכתחילה לחתוך כל חלק מהם שתי וערב{ז}. וניקוב הכבד פעמים רבות על־ידי סכין, נחשב כחתיכתו שתי וערב, אפילו בכבד של־בהמה. וכן אפשר לחתוך ממנו את הגידים והקנוקנות באותו צד שבו תלויה המרה ולחתוך עמהם מעט מבשר הכבד. כי באופנים אלו יש מקום לדם לזוב משם{ח}:
[ד] הצלייה, בין של־בשר בין של־כבד, יכולה להיעשות בדרכים שונות. כגון על־גבי כלי מנוקב כעין רשת או בשְׁפוּד, כשתחתיהם אש בוערת מן העצים, או על־גבי גחלים ממש. שבאופנים אלו הדם זב מן הבשר לתוכם. וכן יש מתירים לצלות על קרקע התנור הַגָּרוּף מן העצים והגחלים, לפי שהחוֹם החזק שורף את הדם, ואינו מניחו לחזור ולהיבלע בבשר אחרי שנפלט ממנו. אבל אין לצלות בתוך דבר שיש לו בית קיבול, כגון קדירה או מחבת וכדומה{ט}. ובזמנינו צולים בדרך־כלל על גבי רשת או שְׁפוּד שעל אש ה"גאז". [ואין לצלות על אש גבוהה מאד, שאז יתכן שלא יכנס החום פנימה וישאר שם בלתי צלוי כראוי]. או באמצעות חום החשמל, אף על פי שאין שם אש ממש, כגון על גבי "מַנְקַל" חשמלי. וכן בתוך "גריל" או תנור חשמלי, אף על פי שהחום בא מלמעלה, כי העיקר שהדם זב על־ידי כך. והתבנית שהדם זב מהם לתוכה, אסור להשתמש בה לדבר אחר של־מאכל, לכן יש לייחדה לכך, או להניח עליה "נייר־כסף" שיהא הפסק בֵּינָהּ לבין הדם{י}:
[ה] הבשר או הכבד אסור שיהיו עטופים ב"נייר־כסף" וכדומה בשעת הצלייה, ואפילו אם הבשר כבר נמלח, כדי שלא יהא לדם עיכוב מלצאת{יא}. אבל מותר אף לכתחילה למשוח עליו שֶׁמֶן או שׁוֹמֶן או שׁוּם וכדומה, כי הם אינם מעכבים פליטת הדם{יב}, וכן רבים נוהגים להוסיף עליו מיני תְּבָלִין{יג}: