יום א' שבוע פרשת וישלח

[ד] דם דגים טהורים, וכן חגבים טהורים (כדלקמן סעיף ז'), מותר. אך אם קִבְּצוֹ בכלי, אסור מפני מראית העין. ואפילו בחדרי־חדרים שאין חשש זה, אסור. אבל אם הדבר ניכר, כגון שיש בו קשקשים או חגבים, מותר גם כשרואים אותו{יט}:

[ה] מי שנשך ככר־לחם וכדומה ויצא דם משיניו על גבי הככר, אסור גם־כן מפני מראית העין, ולכן צריך לחתוך מקום הדם ולזרקו. אבל הדם שבין השינים, מותר למָצצו בלי שום חשש, כיון שלא פירש החוצה{כ}. ודוקא ביום חול, אבל בשבת אסור למצוץ הדם{כא}:

[ו] בשר שנתעלַּם מן העין, אסור באכילה. דהיינו כגון שלקח בשר והניחוֹ בביתו והיה בלא השגחה אפילו זמן קָצֵר כשהבית פתוח, חוששים שֶׁמֶּא הֻחְלָף באותו זמן בבשר בלתי־כשר, על ידי גוי או שרצים ועופות וכדומה, וזאת גם אם מְצָאוֹ באותו מקום שהניחוֹ. ואף על פי שהוא חשש רחוק, החמירו חז"ל בדבר זה. זולתי אם היה לו סימן בגוף הבשר, או שהוא מכיר אותו בטְבִיעוּת־עין, דהיינו שהסתכל בו היטב מקודם ודקדק בראִייתו ואומר עתה שודאי הוא הוא (ואפילו עם־הארץ נאמן בזה), או שהיה הבשר צָרוּר וחָתוּם. וכן אם הניחוֹ במקום ששרצים ועופות אינם יכולים להחליף, כגון שתלה את הבשר על־גבי מסמר, מותר, אלא אם כן באופן שיתכן חשש שֶׁהִחְלִיפוֹ גוי{כב}. והוא הדין כשהניחוֹ בתוך "מקרר" וכדומה{כג}: