יום ד' שבוע פרשת וישב

[יג] לא רק התולעים שבפירות וכדומה אסורים, אלא גם אותם שבשאר מאכלים{לא}, אלא שיש בהם חילוק. שבבשר, כולם אסורים. שבדגים ובגבינה, יש מהם אסורים ויש מהם מותרים. ושבחגבים, כולם מותרים. וכמו שיתבאר בסעיפים שלפנינו:

[יד] כל התולעים שבבהמה (והוא הדין בחיה ועוף{לב}) אסורים. הן שנמצאו בין העור לבשר כשמפשיטים אותם, הן שנמצאו בתוך הבשר כגון במעיים או בכבד או בריאה או בלב או במוח{לג}. ואפילו אם לא נתהוו התולעים אלא אַחַר השחיטה, יש לאסור{לד}. אבל אין צורך לבדוק זאת מפני שאין הדבר מצוי, ובפרט בזמנינו{לה}:

[טו] בדגים, יש הבדל היכן נמצאים התולעים. שאם הם בין העור לבשר או בתוך הבשר כגון בדג "המלרוזה" או "הורדינון", מותר לאכלם עם התולעים שבתוכם, מפני שתולעים אלו נתהוו מתוכם, והרי לא פירשו. וכדין פירות שהתליעו בתלוש, הנזכר לעיל סעיף ג'. אבל תולעים שבתוך הדגים כגון במעיים או במוח או בכבד, אסורים אם נתהוו מחיים, לפי שהם נכנסו לשם מבחוץ יחד עִם האוכֶל או דרך הנחירַיִם. וכן הנמצאים בפה או באזנים. ובמקום שזה מצוי, חייבים הם בדיקה. וכן במקומות שיש על הדגים מבחוץ סמוך לסנפירים, וגם על הסנפירים, ובתוך הפה, ואחורי האזנים, תולעים קטנים מאד עגולים כעדשה, חובה לבדוק שם ולגרדם היטב. ומצוי בזמנינו כאן תולעים האסורים באכילה על גבי העור בכמה מיני דגים כגון הנקראים "קרפיון", "סלמון", "הורדינון" ודג אדום "רוטבוש". וכן במעיהם, כגון "בקלה", "קריבה", "המקרל"{לו}: