יום ו' שבוע פרשת מקץ

[טז] הלכות הכשרת הַכַּחַל בישולו וצלייתו{טל}, ביארנו בס"ד לעיל בהלכות מליחת הבשר סימן קל"א סעיף ל'. וצריך לשהות שש שעות אחרי אכילתו, קודם אכילת גבינה ויתר מאכלי־חלב, כדין בשר גמור{מ}. ומותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בה בשר, וכן להיפך. וגם מותר לאכול זה בכלי שאכלו בו זה{מא}:

[יז] דברים שאינם לא בשר ולא חלב, כגון אורז ותפוחי־אדמה או מים, אם בישלום או הרתיחום בקדירה של־בשר או תנור של־בשר רחוצים ונקיים היטב, באופן שאין שום שמנונית דבוקה בהם{מב}, מותר לאכלם ולשתותם עם מאכלי־חלב, אף־על־פי שבישלו בקדירה זו ובתנור זה בשר קודם לכן בתוך עשרים וארבע שעות, וקל וחומר יותר. (וזהו הנקרא נותן טעם בַּר־נותן טעם דהיתרא. דהיינו שאין כאן טעם אחד, אלא שני טעמים שבא אחד מכח חבירו, כמו בֵּן מאביו. שהבשר נתן טעם בקדירה, והקדירה באורז, לפי־כך מותר כיון שהוקלש הטעם. ודוקא באופן זה שהבשר הוא היתר, ורק בתערובתו עם חלב אסרתו התורה. אבל אם היתה הקדירה בלועה מאיסור כגון נבילות וטריפות, גם באופן זה אסור). ויש אומרים שהיתר זה לאו דוקא אם בישל בדיעבד, אלא אפילו לכתחילה מותר לבשלם בקדירה זאת על דעת לאכלם יחד עם חלב{מג} (ועיין עוד לעיל סעיף י"ד):

[יח] מאכלים חריפים כגון צנון ופלפל, שום ובָצֵל־יבש, דגים מלוחים מאד ופירות חמוצים מאד (אבל לא ירקות שהחמיצו אותן כגון מלפפון וכרוב, כי אין בהן חריפות) שחתכו אותם בסכין של־בשר בת־יומהּ, דהיינו שחתכו בסכין זאת בשר חם תוך עשרים וארבע שעות, אסור לאכלם יחד עם חלב, אלא אם־כן יטול משני צדדי החתך כעובי רוחב אצבע (דהיינו 2 סנטימטר). כיון שחריפותם בצירוף דחיקת הסכין בהם בשעת החיתוך, גורמים לפלוט מתוכה את טעם הבשר ולהבליעו במאכל. וכן בהיפך סכין של־חלב שחתכו בה מאכלים חריפים, אסור לאכלם יחד עם בשר. ואם לא היתה הסכין מקונחת, אסור אפילו אם אינה בת יומה. שהשמנונית הקרושה על פניה, נבלעת במאכל{מד}. וכיוצא בזה דין מיני־תבלין חריפים שנטחנו במדוֹכה, וכן ב"מיקסר" או במערבל ("בלנדר"){מה}: