תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ה' שבוע פרשת מקץ
[יג] תבשיל של־בשר, דהיינו כגון תפוחי־אדמה או ירקות, שנתבשלו עם בשר או שׁוֹמֶן של־בשר (כי דין השומן כדין הבשר עצמו, ואפילו שומן של־עוף){לד}, והוא לא אכל מהבשר עצמו רק את התבשיל, אף על פי שאין איסור לאכול אחריו מיד מאכלי־חלב, בתנאי שירחץ את ידיו ויקנח פיו וִידיחנו, כיון שאין כאן אלא טעם הבשר, מכל־מקום המנהג הוא להחמיר גם בזה להמתין שש שעות, ואפילו לא שתה אלא מרק צלול של־עוף. ואין לשנות ולפרוץ גדר{לה}. אבל תבשיל של־חלב, כגון גבינה שנתבשלה עם תבשיל אחר ורוצה לאכול את התבשיל בלא הגבינה עצמה, מותר לאכלו מיד אחרי תבשיל של־בשר, ואינו צריך אפילו רחיצה וקינוח והדחה{לו}:
[יד] ואם לא היה בתבשיל בשר ולא שוֹמֶן של־בשר, אלא שנתבשל בקדירה של־בשר, אפילו לא היתה מודחת היטב, מותר לאכול אחריו מאכלי־חלב מיד, ואין בו מנהג להחמיר. ואם הודחה היטב, מותר אף לאכלם יחד{לז}, וכדלקמן סעיף י"ז:
[טו] ביצים הנמצאות בתוך העופות, אם אין בהן רק החלמון, אסור לאכלן יחד עם מאכלי־חלב כי הן נחשבות כמו בשר (וכן לעניין מליחה, כדלעיל סימן קל"א סעיף ל"א), אבל בכל־זאת מותר לאכול מאכלי־חלב אחריהן מיד, ואף בלא לקנח את הפה והידים (ועיין לעיל סעיפים ט' י'). אך אם יש גם את החלבון, הרי אלו נחשבות ביצים גמורות אף על פי שעדיין אין עליהן קליפה קשה, וגם אם הן מעורות עדיין בגידים, ולכן מותר לאכלן אפילו ביחד עם מאכלי־חלב{לח}:
