יום ד' שבוע פרשת מקץ

[י] שש שעות אלו, אינן "זמניות", אלא כל שעה היא חלק אחד מעשרים וארבע שעות, דהיינו כל שעה ששים "דקות"{כד}. וכן מנהגינו פשוט{כה}. וחשבון השעות הוא מסוף אכילת הבשר בפועל, עד תחילת אכילת מאכל החלב, ולא מסוף סעוֹדה זו לתחילת סעוֹדה זו{כו}. ואם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך השש שעות, צריך להפסיק מיד ולפלוט{כז}:

[יא] אכל גְּבִנָּה או חמאה וכיו"ב שאר מאכלי־חלב, מותר לאכול אחריהם בשר מיד, אפילו בשר בהמה וחיה. ובתנאי שיבדוק ידיו אם אין שום דבר מהגבינה וכיו"ב נדבק בהן, או ירחצן במים. וגם יקנח פיו וידיחנו, דהיינו שיאכל מעט לחם או פירות ואף ידיח פיו במים או בשאר משקה{כח}. ואם רצונו לאכול אחר הגבינה וכיו"ב בשר עוף, אינו צריך לא רחיצה ולא קינוח ולא הֲדָ–חָה{כט}. וכל זה אפילו אם היתה הגבינה קשה, דהיינו שהיא יְשָׁנָה ששה חדשים, או שהיא מְתֻלַּעַת{ל} (שטַעְמָהּ נמשך בפה זמן רב), ורוצה לאכול אחר־כך אפילו בשר בהמה, אינו צריך להמתין כלל{לא}, וקל וחומר "גבינה צהובה" הנהוגה בזמנינו{לב}:

[יב] מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לנקות מעל השלחן שיורי הלחם שאכל עם הגבינה, שמא נדבק בהם מן הגבינה. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו עליה בשר, וכן להיפך{לג}: