יום ג' שבוע פרשת מקץ

[ז] טוב ליזהר לכתחילה אם אפשר שלא להניח כד של־בשר סמוך לכד של־חלב וכדומה, שמא יפול או ישפך מזה לזה, אלא אם כן אחד מהם לכל־הפחות הוא מכוסה{יג}. ולא עוד אלא שנוהגים לקבוע מקום מיוחד למאכלים ולכלים של־בשר, ומקום מיוחד לשל־חלב{יד}. וכן ראוי לעשות ב"מקרר". ואם אי אפשר, על־כל־פנים יש ליתן לב שיהיו נקיים מבחוץ ושלא ישפך מתוכם{טו}. גם טוב ונכון שתהיינה מפות נפרדות על השלחן לבשר ולחלב, ולא לסמוך על הניקוי, וכן לעשות כיורים נפרדים במטבח לשטיפת הכלים{טז}:

[ח] דגים וחגבים, מותר לבשלם ולאכלם עם חלב, כי הם אינם נחשבים בשר{יז}. והעושה תבשיל מבשר עם חֲלֵב־שקדים, צריך להניח בתוכו או סמוך לו שקדים, הן בשעת הבישול הן בשעת האכילה, מפני מראית העין. דהיינו שלא יחשוד הרואה שהוא חָלָב ממש. ודוקא בשר בהמה, אבל בבשר חיה ועוף אין לחוש (כיון שאין איסורם מן התורה אלא מדרבָּנַן){יח}:

[ט] אכל בשר בהמה או חיה או עוף, אסור לשתות חלב או לאכול מאכלי־חלב עד שימתין שש שעות, מפני הבשר שנותר בין השיניים{יט}. ועוד שהבשר נמשך טעם שמנינותו עד שש שעות, והוא נדבק בפה{כ}. ואם רק טעם ופלט, אינו צריך להמתין. אבל אם לעס לצורך תינוק, צריך להמתין שש שעות. ואף על פי ששהה כַּשֵּׁיעור, אם מצא אחר־כך בשר בין השיניים, צריך להסירו{כא}. אבל אינו צריך להמתין אחר־כך, רק יקנח את פיו וִידִיחנו, דהיינו שיאכל מעט לחם או פירות וגם יָדִ–יח פיו במים או בשאר משקה{כב}. ומנהגינו למנוע גם ילדים קטנים ממאכלי־חלב אחר בשר עד שש שעות{כג}: