יום ב' שבוע פרשת מקץ

[ד] אם בשר וגבינה וכדומה ממאכלי־חלב, נגעו זה בזה והם צוננים, מותרים, שכיון שאינם חמים אינם בולעים זה מזה, אלא שצריך להדיח (במים בלתי חמים) את מקום הנגיעה, אם הם לחים או אפילו רק אחד מהם לח. לכן צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם, שאם יגע בו, יהא אסור לאכלו עם גבינה (בלא הדחה, וחוששים אנו שמא ישכח להדיח). והוא הדין להיפך, גבינה לא תגע בבשר{ו}:

[ה] יש לְיַחֵד כלים נפרדים למלח המוגש לשלחן, אחד למאכלי־בשר ואחד למאכלי־חלב. כי לפעמים טובלים במלח ונשארים שיורי המאכל במלח, ויבואו באכילה אחרת לידי איסור בשר בחלב{ז}. וכן ראוי להחמיר ב"מִלְחִיָּה" אף על פי שהיא סגורה{ח}:

[ו] כמו־כן צריך להיות סכין מיוחדת לבשר{ט} וסכין מיוחדת לחלב, ועוד סכין מיוחדת לחתוך בה הלחם וכיו"ב{י}. גם הקדירות והקערות, הן גדולות והן קטנות, הכפות והמזלגות, הכוסות{יא} ויתר הכלים, יעשו באופן שיהיו ניכרים להם בטביעות עין איזה לבשר ואיזה לחלב, ואפילו כלי הנקיון כגון "צמר־פלדה" ו"לִיפהּ" יהיו נפרדים, וכן הוא המנהג{יב}: