חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום א' שבוע פרשת מקץ

סימן קל"ו
הִלְכּוֹת בשר בְּחָלָב
[ודיני תערובת איסור]
[א] שלוש פעמים כתוב בתורה{א} לא תבשל גדי בחלב אמו, כדי ללמדנו שבשר בחלב אסור בבישול, באכילה, ובהנאה. וזהו חידוש מיוחד בדין זה לאסור הבישול אף כשאין כוונתו לאכול ממנו, מה שאינו כן בשאר איסורי המאכלים, כי כאן אפילו פעולת עירוב של־שני החמרים הללו אסורה. ואם בישול אסור, קל וחומר שהאכילה אסורה, ולכן לא הזכירה התורה את איסור האכילה בפירוש. לפי־כך אם נתערב בשר בחלב, כיון שאסור אפילו ליהנות ממנו, צריך לקברו דוקא, ולא לשרפו (ואם שרפו, לא ייהנה מאפרו), וכן לא ימכרנו ולא יתננו לגוי או אפילו לכלב, גם אם הכלב הוא של־הפקר{ב}:
[ב] בעת שאדם אוכל בשר בהמה או חיה או עוף, אסור להיות מונח על גבי אותו שלחן מאכלי־חלב כגון גבינה או חמאה וכיוצא בהם. וכן להיפך. שמא יטעה ויאכלם יחד{ג}. ויש אומרים דהוא הדין שאסור שיהיו מונחים על השלחן דברים האסורים באכילה, כגון פירות ערלה, או שלא הפרישו מהם עדיין תרומות ומעשרות{ד}:
[ג] שני יהודים המכירים זה את זה, אפילו אם הם מקפידים אחד על חבירו שלא יקח ממנו בלי להחזיר או לשלם, וקל וחומר אם הם בני־הבית, אסור להם לאכול בשלחן אחד זה בשר וזה מאכל־חלב, עד שיעשו איזה היכר לזכרון שלא לקחת מן המאכל השני, כגון שיאכל כל אחד על מפה בפני עצמו, או שיניחו על השלחן בין המאכלים איזה חפץ שאין דרכו להיות שם, והוא גבוה קצת (אבל לא עט או מפתח וכדומה, מפני שאינם ניכרים כל־כך). ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, מפני שהמאכל נדבק בכלי, וכל־שכן שלא יאכלו מככר אחת{ה}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד