חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת ויגש

[י] לא בכל הדברים יש איסור בישולי גויים, אלא דוקא בשני תנאים. האחד, שהם דברים שאינם נאכלים כמו שהם חָיִים. והשני שהם גם־כן עולים על שלחן מלכים ושרים, ללפת בהם את הפת (ויש מחמירים גם אם הוא עולה על שלחנם רק לקינוח בסוף הסעודה{כה}) שנתבשלו או נצלו או ניטגנו על־ידי גוי או גויה, כגון בשר או דגים תפוחי־אדמה ואורז{כו} וכיוצא בהם. אפילו עשו זאת בכלי כשר של־ישראל ובבית ישראל, ואפילו שהם משרתים שם בקביעות{כו*}. אבל דברים הנאכלים כמו שהם חיים, כגון יין או דבש או חָלָב וגְבִנָּה, גזר וצנון וכיוצא בהם, או שהם דברים בלתי חשובים ולכן אינם עולים על שלחן מלכים ושרים, אין בהם משוֹם בישולי גויים{כז}. ועניינים אלו משתנים בין המקומות והזמנים, שיש דברים הנאכלים חיים במקומות אלו ובמקומות אחרים נאכלים מבושלים, כאן עולים על שלחן מלכים וכאן אינם עולים, וכל אחד הולך לפי ארצו וזמנו{כח}:
[יא] מיני קָטנָיות וזרעונים כגון פּוֹלִים אפונים וחומוס, שֶׁקָּלָה אותם גוי (אבל לא כשבישלם) וכן חטים קלויות וכדומה, אינם נאסרים משוֹם בישולי גויים, כיון שאינם עולים על שולחן מלכים שיזמין אדם את חבירו ללפת בהם את הפת (ואף לא לקנח סעודתו בהם){כט}. והוא הדין לגרעיני חמניות ודלעת אגוזי־אדמה ופיסתוק וכיוצא בהם{ל}:
[יב] ביצה אף־על־פי שראויה לגָמְעָהּ חיה, מכל מקום אם בישלה גוי אסורה, כיון שזו אינה אלא אכילה על־ידי הַדֹּחַק. וכן כל כיוצא בזה{לא}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד