תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת ויגש
סימן קל"ז
הִלְכּוֹת מאכלי גויים,
פִּתָּם, בישוליהם וחלָבם
[א] חכמינו ז"ל אסרו לאכול פת של־גויים ובישוליהם, ושלא לשתות עמהם וכו', גם כשאין שום חשש על כשרותם או הבלוע בדפני־כליהם{א}. וגזרו זאת כדי להתרחק מהם שלא להתערב עמהם, שמא יבואו על־ידי זה חלילה לידי חַתְנוּת{ב}. ודין פִּתָּם, יתבאר בס"ד לקמן עד סעיף ו'. ודין בישוליהם, מסעיף ז' עד סעיף ט"ו. ודין שתייה עמהם, בסעיף ט"ז. ומלבדם אסרו אף חָלָב וגְבִנָּה שלהם, אבל זה אינו מטעם הנזכר לעיל{ג}, אלא מחשש שמעורב בהם דבר טמא, וכמו שיתבאר בס"ד מסעיף י"ז ואילך:
[ב] איסורים אלו הם גם בגויים שאינם עובדי עבודה זרה, כגון הישמעאלים. וכן כותים (דהיינו שומרונים) וקַרָאִים ודומיהם{ד}. ואף כשאין להם בנים ובנות וכדומה, שלא חילקו חכמים בגזירתם{ה}. ואיסור הפת, דוקא כשעשו גוי או גויה את האפייה עצמה. אבל אם הם רק לשו את העיסה וַעֲרָכוה, והישראל אֲפָאָהּ כמות שהיא, מותרת{ו}:
[ג] דוקא פת של־חמשת מיני דגן{ז}, אסורה, מפני שהיא דבר חשוב המביא לידי קירוב־דעת. אבל פת של־מיני קָטנָיות או של־אורז ודוחן, אינה בכלל פת. [וגם אינה אסורה מִשּׁוֹם בישולי גויים, מפני שאינה עולה על שלחן מלכים, עיין לקמן סעיף י']{ח}. וכן יש להחמיר כדין פת, במיני מזונות הנקראים פת הבאה בכסנין, כגון עוגות ועוגיות ובסקויטים, שברכתן המוציא לחם בקביעות סעודה{ט} (כמו שנתבארו פרטיהם בס"ד לעיל בחלק אורח־חיים סימן ל"ד):
