צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ו' שבוע פרשת ויקהל
[ו] מי שמל ולא פרע, כאילו לא מל{כא}. דהיינו שאחרי חתיכת כל העור החופה את העטרה, חייב לקרוע בציפרניו לשניים (ולפי־כך טוב שהמוהל יחדד ציפרניו מעט), את הקרוֹם הרך שלמטה מן העור המדובק על העטרה, ומחזירו לכאן ולכאן עד שייראה בשר העטרה כולה. ויזהר מאד לעשות הקְּרָע ההוא למעלה, ולא יקרע למטה כלל וכלל, כי בקלות יוכל לעשות התינוק על־ידי־זה כְּרוּת־שָׁפְכָה חלילה. וצריך ליזהר שלא לתחוב שתי ציפרניו יחד, שאם יעשה כן יטמטם לבבו של־תינוק ויהיה עם־הארץ חס ושלום, אלא בזו אחר זו{כב}:
[ז] הסנדק והמוהל ואבי־הבן, מותרים בעשיית מלאכה ביום המילה, אף על פי שיום־טוב שלהם הוא{כג}. וכן מותרים לאכול כדרכם קודם המילה{כד}. ובבית־הכנסת שהם מתפללים, ואפילו אם רק אחד מהם מתפלל שם, אין נופלים באותו היום בתפילת שחרית על פניהם{כה}. וכן אין אומרים למנצח יענך י"י ביום צרה{כו}. ואם חלה המילה בשני וחמישי, אין אומרים גם את הוידוי ותיקון והוא רחום. וכן אין החזן אומר בהוצאת ספר תורה אל ארך אפים, אלא יהי י"י אלהינו עמנו{כז}. ואם חלה באחת מתעניות הציבור שנזכרו במקרא, דהיינו כגון עשירי בטבת וכו' (וכדלעיל בחלק אורח־חיים סימן ק"ב סעיפים א' ב'), צריכים לומר כדרכם את הסליחות והוידוי, וכן אומר החזן אל ארך אפים. אבל אין נופלים על פניהם, ואין אומרים תיקון והוא רחום, וגם לא למנצח יענך{כח}:
[ח] נוהגים שכל העם שאצל המילה עומדים, מֵעֵת שמכניסים את התינוק לימול, שנאמר{כט} ויעמוד כל העם בברית. מלבד הסנדק שתופס את התינוק כשהוא יושב{ל}: