יום ה' שבוע פרשת ויקהל

[ג] אף על פי שמותר לימול בכל דבר החותך, כגון בצוֹר (דהיינו אבן חדה או אזמיל חדּ) או מִספְּריים וכדומה, מכל מקום המנהג בכל תפוצות ישראל לימול בסכין{יב}. ויעשנה חדה וחלקה ככל האפשר, אף על פי שאין פגימה פוסלת בה (מה שאין כן בסכין של־שחיטה כדלעיל סימן קכ"ד סעיפים י' י"א י"ד) מכל מקום הפגימה מכאיבה לתינוק, כיון שהיא קורעת ואינה חותכת. אך אין צורך לבדקה בציפורן{יג}:

[ד] מיד כשהתינוק ראוי לימול, אסור לעכב את המצוה מאיזה טעם, כגון להרבות שמחה וכדומה, אלא יִמּוֹל מיד כשהוא ראוי. ואפילו נדחתה המילה מפאת חולי התינוק ונתרפא באופן שיכולים לעשותה ביום חמישי או ששי, עושין אותה אז, אף על פי שהיא מילה שלא בזמנה, וכן הוא מנהגינו{יד}. רק לא בשבת ולא ביום־טוב. כי דוקא מילה בזמנה דוחה שבת ויום־טוב, אבל שלא בזמנה אינה דוחה אותם{טו}. ויום־טוב־שני של־גליות, דוחה, חוץ מיום־טוב־שני של־ראש השנה{טז}:

[ה] כל היום כשר למצות מילה, מֵהָנֵץ החמה עד שקיעתה, אלא שמצוה להקדים בתחילת היום, שזריזין מקדימין למצוות{יז}. והמנהג בקהילותינו לימול סמוך לפני חצות היום, ונותנים טעם{יח} משום שנאמר{יט} בעצם היום הזה נימול אברהם, פי' בגבורת השמש בחצי היום{כ}: