יום ד' שבוע פרשת ויקהל

[ה] וכן אסור לאיש להסתכל במַרְאָה, מטעם האמור לעיל. ואם מסתכל בה משום רפואה, כי הוא חושש בעיניו והמראה מאירה אותן, או שמספר את עצמו, או כדי להסיר הכתמים מפניו או לכלוך מראשו ומבגדיו וכיו"ב, מותר, כיון שאינו מסתכל כדי להתייפות. ויש אומרים כי במקומות שהדרך הוא שגם האנשים מסתכלים במראה (כגון בזמנינו כאן), מותר בכל אופן{י}:

 

סימן קנ"ט הִלְכּוֹת ברית מילה

[א] מצות עֲשֵׂה על האב לִמּוֹל את בנו ביום השמיני לְלִידָתו, שנאמר{א} ובן שמונת ימים יִמּוֹל לכם כל זכר לדורותיכם. ונאמר{ב} וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר צוה אותו אלהים. והיא מצוה חמורה שחייבים עליה כרת (דהיינו מי שמת והוא ערל במזיד), שנאמר{ג} וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעַמיהָ{ד}. ואם אין האב יודע לִמּוֹל בעצמו, יעשה שליח את ישראל אחֵר שיִמּוֹל את בנו{ה}, ויעמוד אצלו בשעת המילה להראות שהוא שלוחו{ו}. ויש לחַזּר ולהדר אחר מוהל וסַנְדָּק, הַיּותר טובים וצדיקים{ז}. ואם כיבד למוהל אחד, אסור לחזור בו ולכבד לאחר, שנאמר{ח} שארית ישראל לא יעשו עוְלה ולא ידברו כזב{ט}:

[ב] המוהל צריך שידע פרטי הלכות מילה המבוארים בספרי הפוסקים. ויתמיד הרבה לראות ולהתבונן אצל מוהל מומחה, כיצד לאמן ידיו היטב במלאכה זו, שהיא צריכה בקיאות גדולה ואומנות רבה{י}. וצריך שיחקור אם התינוק בריא. וצריכים ליזהר במאד מאד, שלא לִמּוֹל תינוק שיש לו חשש חולי, כי סכנת נפשות דוחה את הכל. שאפשר לו לִמּוֹל לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם{יא}: