תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת ויקהל
[ט] אסור לשׂרוט את בשרו מתוך צערו על אדם שמת, עד שיוצא ממנו דם (כמו שיש בשאר קהילות נשים חסרות־דעת העושות כן מרוב צַערָן, וצריך למַחות בידן). וכן אסור לתלוש משערות הראש (ואפילו מתלישת שׂערה אחת יש להימנע) מתוך צער על מת, וזהו הנקרא קָרְחָה. שנאמר{לא} ושֶׂרֶט לָנפש (דהיינו על נפש מת) לא תתנו בבשרכם, ונאמר{לב} לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם לָמת. ואין הפרש בין גדידה לשריטה, אלא ששריטה היא ביד, וגדידה בכלי. ואסור לעשות זאת לא רק בפני המת, אלא אפילו שלא בפניו. ויש להימנע גם מלהכות בידו על בשרו עד שהדם שותת. ויש מחמירים בכל זה לא רק על מת, אלא אפילו על צער אחר שאירע לו, כגון שנפל ביתו או הפסיד ממון רב{לג}:
[י] אסור לעשות כתובת קעקע, דהיינו כְּתָב חקוק שקוע שאינו נמחק, על־ידי ששורט על בשרו (במחט או בסכין או בקוץ, וכן ביד) וממלא את מקום השריטה בכְחול או בדיו או בשאר מיני צבע הרושמים, שנאמר{לד} וכתובת קעקע לא תתנו בכם. וגם אם צובע תחילה בצבע ואחר־כך שורט במקום הצבע, אסור. וכן אף אם אין הצבע מתקיים לעולם. ואין הבדל אם עשה זאת במקום גלוי מגופו, או במקום המכוסה בבגד. ואפילו לחקוק כך רק אות אחת, או צורה מסויימת או שריטה סתם, אסור{לה}:
סימן ק"נ
הִלְכּוֹת דברים האסורים משום
לא ילבש גבר שמלת אשה
[א] אסור לאיש ללבוש אפילו מלבוש אחד שלְּ־אשה, אף על פי שניכר משאר מלבושיו שהוא איש. וכן להיפך אסור לאשה ללבוש אפילו מלבוש אחד של־איש. שנאמר{א} לא יהיה כלִי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה וגו'. ולא רק מלבושים אסורים, אלא אפילו כל תכשיט, וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום, כגון צביעת הציפרניים והשפתיים וכחילת העיניים וכל כיוצא בזה, אסור לאיש שיתקשט ויתייפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש, אסור לאשה{ב}:
