יום ה' שבוע פרשת כי תשא

[טו] הבורא יתברך נתן כֹח בשמותיו הקדושים והטהורים, לפי צירופי אותיות, הגלויים ליודעי ח"ן, שיוכלו חסידיו ונביאיו עמודי עולם לפעול בהם גדולות ונצורוֹת על־ידי הזכרתם בקדושה ובטהרה. ודוקא שלא לצורך עצמם אלא לקדושת השם וכבודו, או למצוה רבה. ובעוונותינו הרבים נתמעטו אנשי מעשה, ולא נמצא בדורות הללו מי שיוכל לעסוק בהם. ועוון גדול הוא שישתמש בשמות הקודש מי שאינו ראוי, ובפרט בשם המפורש (בֶּן ארבע אותיות, ובן י"ב אותיות, ובן כ"ב ובן מ"ה ובן ע"ב). ולדעת כמה מפרשים, על זה אמרו חז"ל{סח} ודישתמש בתגא חָלַף, דהיינו בשֵׁם קודש שהוא כתרו של־מלך הכבוד, חלף ואבד מן העולם, כי אין לו חלק לעולם הבא{סט}. אמנם קָמִיעִים להתרפא בהם וכדומה, אף־על־פי שנכללים בהם שמות הקודש, יש מהם שמותר לכתבם, וכן לשאת אותם עליו. אבל יש בדברים הללו פרטי דינים וחילוקים רבים, על כן אסור שיכתוב שום קָמִיעַ אלא תלמיד חכם ומקובל אלָהִי המשתדל לעסוק בתורה ובמצוות כראוי, בקי בהלכה ובמלאכה, כשר וירא־שמים, ואין כוונתו לעשות לו שֵׁם ולצבור הון{ע}:

[טז] יעקב אבינו ע"ה אמר לבניו כשירדו למצרים{עא} למה תתראו. ופירשו חז"ל{עב} אתם גבורים, אתם נאים, הצניעו עצמכם שלא תשלוט בכם עין־הרע. אל תיכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד. וכשאתם מהלכים בדרך, אל תביטו זה בזה, שלא יכיר אדם שאתם אחים. ובמקומות רבים הזכירו והזהירו חז"ל על הנזק של־עין־הרע, ואמרו שהיא מְכַלָּה בכל־מקום שהיא מסתכלת. לפי־כך צריך אדם להישמר מאד מעין־הרע ככל אשר יוכל. דהיינו שלא יתראה ויבלוט בחכמתו או במעשיו או בעשרו (או בבניו, בפני מי שהוא חֲשׂוּךְ־בנים) וכדומה, שלא יכניסו בהם בני־אדם עין־הרע. אלא שצריך הוא לעשות זאת בדעה והשכל, שלא ירגישו בו שהוא נזהר מהם, כדי שלא יקפידו עליו על שהוא חושדם שהם בעלי עין־הרע. ולא יתן אדם עיניו בדבר טוב שיש לחבירו, ולא ירבה לדבר עליו. שאם ייארע שום נזק, עלול שיתלה בו את הקלקלה. ואם נתגלגלו הדברים להזכיר שְׁבָח הדבר וטובתו, יוסיף תכף לברכו שלא תשלוט בו עין־הרע. ויש לחשים להינצל מעין־הרע{עג} וכמה סגולות. ובפרט עשב הנקרא פֵּיגָם (שדאב, רוטה) מסוגל מאד למי שנושא אותו עליו (ומועיל גם־כן לבטל כישוף){עד}. וראוי להתנהג כן, כי דברים אלו בכלל מה שנאמר{עה} ונשמרתם מאד לנפשותיכם. ומכל מקום אין להימנע מלעשות מצוה מחשש עין־הרע, כגון לדרוש ברבים ללמד דעת את העם וכיוצא בזה, כי שומר מצוה לא יֵדע דבר רע, ומגן הוא לכל החוסים בו{עו}:

סימן קמ"ט

הִלְכּוֹת גילוח פיאות הראש והזקן,

שׂריטה וקריחה, וכתובת קעקע

[א] שתי פיאות יש לראש בצדעיים (הנקראים גם רַקּוֹת), שהן מקום חיבור הראש ללחיים מימין ומשמאל אצל האזנים. ואסור לגלח בתער אפילו אחת מהן (ודין מספריים כעין תער, יתבאר בס"ד לקמן סעיף ד'), שנאמר{א} לא תקיפו פאת ראשכם. כי כשהוא מגלח, מַשוה בזה את צדעיו לאחורי אזניו ולמצחו, ונמצא שׂער הראש מוקף סביב בעיגול ללא הבליטות שבצדדיו שהן הפיאות. ולא רק אם מגלח את הפיאות בלבד, אלא הוא הדין שאסור אף אם מגלח את כל הראש עם הפיאות{ב}: