יום ד' שבוע פרשת כי תשא

[יב] איזהו דורש אל המתים. זה המרעיב את עצמו ולן בבית־הקברות, כדי שתשרה עליו רוח־הטומאה{נז}. דהיינו שהשֵׁד של־בית־הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו{נח}. אבל מותר ללכת לקברי הצדיקים או לקברי אבותיו לבקש שם רחמים מאתו יתברך על מה שנצרך, בתנאי שלא ישים מגמתו לבקש מהם עצמם שיושיעוהו, שאז קרוב הדבר להיות בכלל איסור זה של־דורש אל המתים, אלא שהשם יתברך יושיעהו בזכותם{נט}. ומותר גם־כן לבקש מהם שימליצו טוב בעדו לפני האל המושיע{ס}. כמו־כן מותר להשביע את החולה שישוב אליו אחַר מותו להגיד לו את אשר ישאל ממנו, כיון שמשביעו בעודו חי{סא}:

[יג] השֵׁדִים, יסודם ועיקרם הוא גוף רוחני דק, ולכן יכולים הם לטוס באוויר בקלות, ומְזונם ריח האש ולחות המים, ולא מאכלים ומשקים עבים וגסים כבני־אדם. ואסור להקטיר לשד מיני סממנים (שהוא נהנה מן העשן כנזכר) כדי שיתחבר עמו ויעשה רצונו, או שיגיד לו עתידות. והעושה כן הוא עובד עבודה־זרה. (ועיין לעיל הלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיף א'). וכן שוחט ההולך אצל חולה שיש בו סכנת שדים, ומקיפים עוף על ראש החולה ושוחט אותו מיד אצלו לרפואתו (דהיינו כדי שיאכל השד מִלַּחות הדם), הרי זה וכיוצא בזה בכלל האיסור האמור בתורה{סב} ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשׂעירים וגו'. והקב"ה הוכיח את ישראל על כך בשירת האזינו{סג} יזבחו לשדים לא אלוה וגו' כלומר שאין להם כח וממשלה, לא ירעו ולא ייטיבו, ואין צורך ותועלת בהם. כי אפילו אותם שהם שוכנים באוויר בגלגלי היסודות, ועל כן הם מבינים ושומעים עתידות מִשָּׂרי המזלות, מכל מקום אינם יודעים אלא מה שעתיד להיות בקרוב ולא לזמן רחוק (כמו שיכולים להשיג בנבואה או ברוח־הקודש). ושומר נפשו ירחק מהם מלבוא בסודם ובחברתם, ולא ילמד חכמת הגויים בקיבוץ השדים ואסיפתם, כי הם רק לרע ירוצו וימהרו לשפָּך דם{סד}:

[יד [מי שעוסק בהשבעת מלאכים או שדים ומזיקין{סה}, וכן בענייני קָמִיעִים (אותם שיש בהם השבעות{סו}) או בלחישות כשפים, לא יהא סופו טוב, ויראה רעות בממונו או בגופו או בבניו כל ימיו בדרך־כלל. לכן יתרחק אדם מעשות כל אלה, כי לבסוף המלאכים יַטעו אותו ויכשילוהו, עד שיהא לבושת ולחרפה. ואין המזיקים מתגרים אלא במתגרה בהם. וגם ימנע משאלות חלום לדעת נסתרות על ידיהן, כגון איזו אשה טוב לו לשאת, או באיזה דבר יצליח וכדומה, כי לבסוף לא תהא לו תקנה. ואף מאחרים לא יבקש שיעשו לו. ואם יצא לדרך, לא ישביע מלאכים לשמרו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה שיצילהו מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה, כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה. ואם לא ישמע הקב"ה תפילתו, ידוע יֵדע שאינו ראוי להינצל, ועוון מעכב, או שאר סיבות{סז}: