תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת כי תשא
[ט] איזהו מכשף. זה ההופך והמשנה דברים מִטִּבעם באמצעות פעולות שונות מכֹח השטן ובשמות של־טומאה, או על־ידי שֵׁדִים, כגון חרטומי מצרים שהפכו את מטותם לתנינים{לח}, ואגג מלך עמלק ואשתו שהפכו עצמם לשור ופרה{טל}. וכגון האומר דבר אחד ועל־ידי זה מתמלאת כל השדה קישואים, וכשאומר דבר אחר כולם נעקרים ממקומם ומתקבצים למקום אחד{מ}. או גורם שלא תהרה אשה פלונית או שלא תוכל ללדת, וכיוצא באלו עניינים זרים ומתועבים, לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, או לבנות ולנטוע{מא}. ואמרו חז"ל{מב} למה נקרא שמם כשפים, שמכחישים פֵּמַלְיָא של־מעלה. כלומר שכוחם עולה לפי שעה על כח הגלגלים והמזלות הממונים עליהם. והתורה הרחיקה אותנו תכלית הריחוק ממעשים מכוערים אלו, שאין לזרע קדושים מחזיקי דת האמת לחשוב בהם אלא רק בעבודתו יתברך ויתעלה, כי באור פני מלך חיים. והמתקרב אליו וחוֹסֶה בו, לא יירא ולא יחת משום כישוף, שזכותו עולה על כל הכוחות{מג}. ואפילו על חולה אסור לשאול ולהתייעץ במכשפים, או בקוסמים (כמבואר לעיל סעיף ב' איזהו קוסם), אלא אם כן לחולה שהוא בסכנה. וכן אם ידוע שבא לו איזה חולי על־ידי כישוף או רוח־רעה, מותר להתרפא על־ידי מכשף, אף־על־פי שאין בו סכנה. ודוקא מכשף גוי ולא ישראל{מד}. ויש אומרים שאפילו לחולה שיש בו סכנה אין ראוי להתיר לשאול במכשפים ובקוסמים, כי מעשיהם הם אביזרייהו דעבודה־זרה{מה}:
[י] אסור להתרפא בדברי תורה בדרך סגולה. לפי שהתורה אינה רפואה לגוף אלא לנפש, כמו שנאמר{מו} וְיהיו חיים לנפשך. לפי־כך אסור לקרוא או ללחוש פסוק מן התורה או מנביאים וכתובים על תינוק או אדם גדול שנפגע ונבעת, או שאר חולי, ולא להניח עליו ספר־תורה או תפילין בשביל שיוכל לישן{מז}. ודוקא בזה שכבר הוא חולה. אבל בריא, מותר לקרוא פסוקים או מזמור תהלים, שתגן עליו זכות הקריאה מן המזיקים{מח} וכן להגן בזה מהפסד ממון או מן האויבים וכיוצא באלו. ואפילו על החולה, אם הוא בסכנת נפשות, מותר, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. וכשאין כוונתו שהכח הסגולי של־תורה ירפאנו, מותר אפילו כשאין סכנת נפשות. כגון לברך או להתפלל עליו ולהזכיר פסוקים בכלל הברכה או התפילה{מט}. וכל־שכן לקרוא עליו מזמורי תהילים דרך תפילה ובקשה כנהוג{נ}:
[יא] וכן נוהגים תלמידי־חכמים מיוחדים בקהילותינו לומר לַחַשׁ על מעט שמן, למי שקרוביו חוששים כי הוא חולה או ניזוק מפני עין־הרע (ונקרא הלחש בשם תַּדְרוּעהּ), שהוא נוֹסַח פסוקים (כגון ויהי נועם וגו') ותפילות לרופא כל בשר{נא}. וכיוצא בזה יש לחש לעין־הרע שיסד מה"ר חיים ויטאל תלמידו של־רבינו האר"י, הפותח משׁביע אני עליכם כל מין עינא בישא וכו', ובסופו מזמור יושב בסתר עליון. גם אין לחשוש כלל בלחש זה האחרון מצד ההשבעה{נב}, כיון שאינו משביע למלאכים ולשרי מעלה, כי אם לעינא בישא{נג}. אבל הלחָשים שהובאו בתלמוד, וכן הרפואות שהובאו שם, אסור לנסותם, כי אין אדם יכול לעמוד על עיקרם. וגם מפני שנשתנו הטבעים, ואין המקומות והזמנים דומים. ואילו ינסו ולא יעלה הדבר בידם, יוציאו לעז וילגלגו על דברי חכמים חלילה. חוץ מדבר אחד המובא במסכת שבת{נד} שמי שנתחבה לו עצם בגרונו, יביא מאותו מין עצם, ויניח על קדקדו{נה} ויאמר כך, חַד חַד נחית בְּלַע בְּלַע נחית חד חד. והלחש הזה בדוק ומנוסה לרבים ומועיל תמיד גם בזמנינו זה{נו}:
