יום ו' שבוע פרשת תצוה

[טו] טעם שאסרו רבותינו ז"ל סתם יינם וכן את מגעם, אמרו שזו הרחקה כדי שלא יבואו חס ושלום להתחתן עמהם{לד}. אבל אין זה עיקר הטעם, אלא המה ראו ברוח־קדשם טעם נסתר ונעלם באיסור זה, ודרכם שלא לגלות הטעם הסודי אלא את הטעם הַפִּשְׁטִי. על כן אין לאיסור זה היתר לעולם בשום זמן ובשום מקום, אפילו אם מתבטל הטעם הפשטי [וכן הוא ביתר גזירותיהם של־רבותינו ז"ל ותקנותיהם{לד*}], כי הטעם הסודי אינו מתבטל עד עולם. והעובר על זה, ענשו גדול מאד, לפי שעוקר ומכרית את נפשו משרשה הקדוש העליון, ובזה מאבד טובה הרבה שאין לו חלק לעולם הבא, ולא תאיר נשמתו מהאור העליון, שהוא בסוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית{לה}. ומי שנכשל בזה, יפנה לחכם שיורה לו דרך התשובה{לו}. והמקום ברוך הוא יזכינו בקרוב לשמוע בבית־ מקדשו שירה שאינה נאמרת אלא על היין{לז}, ולראות בניסוך היין על גבי המזבח עין בעין:

סימן קמ"ח

הִלְכּוֹת מעונן ומנחש ומכשף

[א] כתוב בתורה, לא תנחשו ולא תעוננו{א}. וכתוב עוד, לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. לא ימָצא בך וגו' קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחוֹבֵר חָבֶר וגו' ודורש אל המתים. כי תועבת י"י כל עושה אלה וגו'. תמים תהיה עם י"י אלהיך{ב}. והכוונה שתהלך עִם הקב"ה בתמימות ואל תחקור אחרי העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך תקבל ברצון, ואז תהא עִמו ולחלקו. כי כל מה שאומרים הקוסמים והמנחשים המעוננים והמכשפים ודומיהם, אינם אלא ספק, ואין לבטוח בהם כדרך הגויים, לפי שרק מקצת מדבריהם מתקיימים ולא כולם כידוע. ואם תשמע מהם דבר, לא תירא ממה שהם מפחידים, ולא תגיל במה שהם מבטיחים. אלא אֱמוֹר, הכל בידי שמים. כי הקב"ה לבדו בידו לשנות כרצונו מערכת הכוכבים והמזלות וכל כיוצא בהם, להרע או להיטיב, וכמו שנאמר{ג} מֵפֵר אותות בדים וקוסמים יְהוֹלֵל. וזוהי שלמות הבטחון בו יתברך, שלא יהא ליבו של־אדם חָלוּק עליו, אלא יאמין בהחלט כי כל העתידות יהיו כפי ההשתדלות וההתקרבות לעבודתו וליראתו יתברך, וכעניין שנאמר{ד} שִׁמעו את הדבר וגו' בית ישראל, כה אמר י"י אֶל דרך הגויים אַל תלמָדו, ומאותות השמים אל תֵּחָתּוּ, כי יחַתו הגויים מֵהֵמה. ודברים אלו הם מיסודות אמונתינו, ועל פיהן באו הבטחות השכר והעונש שבתורה לעושי־רצונו יתברך ולהיפך, והנסים והנפלאות שבה, שאינן לפי נוהג שבעולם, אלא אין כי"י אלהינו, ובידו הממשלה והגבורה לגדל ולחזק לכל{ה}:

[ב] איזהו קוסם. זה האומר דברים שעתידים להיות, הנודעים לו באמצעות פעולות שונות שהוא מקדים לעשות. כגון שלוקח קֵיסָם מעץ (ולכן נקרא בשם קוסם{ו}) ומקלף אותו מצד אחד ומהצד השני משאיר את הקליפה וזורקו, ורואה אם כשנפל נמצאת הקליפה למעלה וכו'. או אוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו, או מיישר את החול ועושה בו צורות, או משליך אבנים קטנות ביריעה של־עור ומעיין בהן, או גּוֹהֵר (דהיינו שמשתטח בכל גופו) לארץ ומתנועע וזועק זעקות משונות וכו'. ואחרי שעשה דברים אלו ודומיהם, אומר, דבר פלוני עתיד להיות, או לא יהיה. ראוי לעשות כך, או היזהרו מכך. כל הדברים הללו אסורים, הן לעשותם דהיינו לקסום, והן לשאול את הקוסם ולהתייעץ בו{ז}: