חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ד' שבוע פרשת כי תשא

[ט] חומץ־יין שנעשה מיין של־ישראל, אם הוא חזק כל־כך שמבעבע כששופכים אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע גוי. אבל אם נעשה מסתם יינם, לעולם הוא נשאר באיסורו. וכן יין־שׂרף, דהיינו "ערק", וכן קוניאק וברנדי, שנעשו מסתם יינם, הרי הם כיין עצמו. אף־על־פי שנשתנה טעמם על־ידי הבישול ואינם רק זיעת היין, מכל־מקום הם כֹחו ורוחו של־יין ולא פקע איסורו. ואפילו אם נעשו רק מן החרצנים והזָגִים והשמרים של־סתם יינם{כא}. אבל הנעשה מיין של־ישראל, אזי לאחר שנעשה יין־שרף, אין מגע גוי אוסרו{כב}:
[י] מַגַּע גוי שאוסר את היין אפילו בהנאה, הוא אם נגע בו בכוונה בידו (או ברגלו{כג}), או על־ידי דבר אחר שהחזיק בידו כגון כף, וגם שִׁכְשׁך (דהיינו נדנד) אפילו שכשוך מועט, או ששתה מן הקנקן שבתוכו היין וכדומה{כד}. אבל אם רק נגע, ולא שכשך ולא שתה, מותר הוא בהנאה, אף־על־פי שהוא עובד עבודה־זרה, ורק בשתייה אסור. ואם אחז בכלי כשהוא פתוח ושִׁכְשְׁכוֹ, אף־על־פי שלא הגביהו ולא נגע ביין, אסור אפילו בהנאה. אך אם היה הכלי סתום, בין אם היה מלא או חסר, ואפילו שהוא כלי־זכוכית שהיין שָׁקוף ונראה מבחוץ, מותר אפילו בשתייה גם אם שכשכו, כיון שאין דרך לנסך כשהכלי סתום. ואפילו אם היה הכלי פתוח, והגוי הגביהו אך לא שכשך ולא נגע ביין, מותר אפילו בשתייה, שאין ההגבהה נחשבת שכשוך. וכל שכן אם רק נגע בכלי, שבודאי מותר{כה}:
[יא] גוי שנטל קנקן או בקבוק או כוס של־יין והגביהו ויצק ממנו יין, נאסר בשתייה אף־על־פי שלא שכשכוֹ, שהרי היין בא מכוחו. (ולכן אסור להניח לגוי שימזוג יין לכוסות בחתונות ושאר שמחות, גם אם הוא לובש "כפפות" על גבי ידיו{כו}). ואף מה שנותר בכלי אסור, מפני שֶׁ"נִּצּוֹק" נחשב חיבור{כז}. ויש אומרים שזה דוקא כשהגוי עובד עבודה־זרה, אבל בישמעאלי או ישראלי מחלל שבת בפרהסיא (עיין לעיל סעיף ב') אין ניצוק נחשב חיבור{כח}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד