יום ג' שבוע פרשת כי תשא

[ו] מאימתי נקרא יין שייאסר במגע גוי, משהתחיל להימשך. דהיינו משהופרדו ונבדלו החרצנים והזָגִים (פירוש קליפות הענבים) למקום אחד, והיין נשאר צלול לבדו במקום אחד. הלכך ענבים שהיו דרוכים בתוך גַּת ונמשך אפילו מעט יין על הגת עצמה מצד העליון לצד התחתון, כי הגת הוא מדרון, וכן בתוך גִּיגִּית, ונמשך מן הגיגית אפילו מעט יין באמצעות בַּרְזָא, או ששאב ממנה יין בכלי, נקרא הכל יין ונאסר במגע גוי, אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזָגִים. ולכן גיגיות של־ענבים דרוכים העומדות בבית גוי, יש לאסור, שמא המשיך מהן. ואסור לדרוך על־ידי גוי, אפילו בגיגית פקוקה. וגוי שלקח בידו מן הגת הרבה יין עם חרצנים וזגים, לא נאסר מה שבידו, ומותר להחזיר את המוֹתר לגת, כי כל עוד שלא הובדל היין בפני עצמו, אינו נקרא המשכה, כדבר האמור{טו}:

[ז] יין מזוג, אם יש בו ששה חלקים מים, בטל היין, ואינו נאסר במגע גוי{טז}. אבל יֵין־צימוקים, דהיינו שנתן מים על ענבים יבשים, הרי זה כיין גמור. ואפילו כאשר לא שָׁלָה ממנו את הצימוקים, וגם לא התחיל להימשך היין, יש אומרים שהוא נחשב יין. וסברתם שדוקא לגבי יין־ענבים צריך המשכה (כדלעיל סעיף ו') מפני שאין הדרך להניח את הענבים עם היין, מה שאין כן ביין־צימוקים{יז}. ומיץ ענבים, דינו כיין גמור{יח}:

[ח] גוי ששפך מים לתוך היין, אם נתכוון למזגו (הן בשביל להחליש בכך את חָזקו, כדי שיהא ראוי לשתותו, הן כפי דרך עשיית יין באותו מקום{יט}) אסור בשתייה. ואם לא נתכוון למזגו, ואפילו הוא ספק, מותר{כ}: