צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת כי תשא
[כח] לא על עבודה־זרה בלבד הזהירה תורתינו הקדושה, ואסרה מלִפנות אחריה במחשבתנו (כדלעיל סעיף ד'). אלא כל מחשבה הגורמת לאדם לעקור אחד מעיקרי התורה, מוזהרים אנחנו שלא להעלותה על ליבנו ושלא נימשך אחריה, מפני שדעת בני־אדם חלושה וקצרה, ולא כולם יכולים להבין ולהשיג את האמת על בָּריה. ואם יִמָּשך כל אדם אחרי ליבו, וידַמה כי מה שהוא סובר זהו האמת והצדק, נמצא בא לידי מינות וכפירה רחמנא ליצלן ומחריב את העולם, וגורם לעצמו להיטרד מן העולם הבא. וזהו שנאמר{פו} ולא תתורו אחרי לבבכם, ופירשו חז"ל{פז} זו מינות{חפ}. אלא יַפנה ליבו ויכוין דעתו להבין ולהשיג עומק אמיתת תורתינו הקדושה ללכת בכל דרכיה, ואז יתגלו לו גם כל סתריה וצפונותיה. הוא שהתפלל דוד המלך ע"ה{פט} גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:
סימן קמ"ז
הִלְכּוֹת יֵין־נסך, וּסְתָם יינם
[א] יין־נסך, דהיינו שנתנסך{א} לעבודה־זרה, ואפילו שלא בפניה, אסור ליהנות ממנו, או לשתות ממנו אפילו כל־שהוא. וכן אסור לאכול כל־שהוא מתַקרובת עבודה־זרה (כדלעיל הלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיפים ו' ז'). ועל זה נאמר בתורה דרך תוכֵחה{ב} אשר חֵלב "זבחימו יאכלו", ישתו "יין נסיכם", יקומו ויעזרוכם וגו'. וגם יין שעשה גוי, או נמצא בידו, ואין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך, אסור אותו יין בשתייה ובהנאה מדרבנן, והוא הנקרא "סְתָם יינם" של־גויים. וזהו שנאמר{ג} וישם דניֵּאל על ליבו אשר לא יתגָּאַל בפַת־בַּג המלך{ד} וביֵין מִשְׁתָּיו. ויין של־ישראל שנגע{ה} בו גוי, אסור מספק, שמא ניסך אותו, כי מחשבת הגויים לעבודה־זרה, ודינו כסתם יינם הנזכר לעיל{ו}:
[ב] גוי שאמרנו, היינו דוקא שעובד עבודה־זרה כגון בזמנינו נָצרי או מאנשי הודו ודומיהם. אבל מי שאינו עובד עבודה־זרה, כגון ישמעאלי, אינו אוסר את היין בהנאה, אלא בשתייה בלבד{ז}. וישראלי המחלל שבת בפרהסיא, דינו כישמעאלי. ויש אומרים שהוא הדין גם למי שאינו מאמין בדברי חז"ל{ח}: