יום ג' שבוע פרשת תרומה

[טז] הישמעאלים אינם עובדים לעבודה־זרה{נ}. אך הַנָּצרים עובדי עבודה־זרה הם (כדלעיל סעיף ג'), ויום ראשון שבתחילת כל שבוע, הוא יום אידם. לפי־כך אסור לשאת ולתת עמהם בארץ ישראל ביום חמישי ויום ששי שבכל שבוע ושבוע, ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור גם בשאר ארצות. והוא הדין לכל ימי אידיהם{נא}. ויש אומרים כי בזמן הזה שאינם בקיאים בטיב עבודה־זרה כמו בימי קדם, ומעוד טעמים, מותר לשאת ולתת עמהם ביום אידם, וכן כל שאר הדברים הנזכרים בסעיף הקודם{נב}:

[יז] אסור ליכנס לביתו של־עובד עבודה־זרה ביום אידו לתת לו שלום. ואם מְצָאוֹ מחוץ לביתו, מותר, אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש{נג}. ולכפול לו שלום, אסור אפילו שלא ביום אידו. לפי־כך טוב להקדים לו שלום, כדי שלא יתחיל העובד עבודה־זרה ויצטרך הישראל לכפול לו שלום{נד}:

[יח] בארץ ישראל, אסור למכור לעובדי עבודה־זרה בתים ושדות, משוֹם שנאמר{נה} ולא תחנם, ודרשו חז"ל{נו} שלא תתן להם חנִייה בקרקע. ומטעם זה גם כן אסור למכור להם אילנות פירות ותבואה וכדומה, כשהם במחובר לקרקע. שאם לא תהא להם קרקע, ממילא אין ישיבתם בארץ ישראל אלא ישיבת עֲרַאי. אבל בחוצה־לארץ מותר למכרם להם, מפני שאינה ארצנו. ובלבד שלא ימכור שלושה בתים סמוכים יחד לשלושה גויים בשכונת היהודים, שמא תיארע סכנה חס ושלום ליהודים על־ידי כך. ומפני זה גם להשכירם לשלושה גויים אסור. אך לאחד או לשניים, מותר להשכיר אפילו בארץ ישראל, אבל דוקא שיעשה שם הגוי אוצר ("מחסן") וכדומה, אבל לא שיגור בבית, מפני שהוא מכניס לשם עבודה־זרה שלו, ונאמר{נז} ולא תביא תועבה אל ביתך{נח}. שכיון שהדירה מושכרת לגוי ולא מכורה לו, הרי זה נקרא ביתו של־ישראל{נט}: