יום ב' שבוע פרשת תרומה

[יג] אסור להלוות אפילו ברבית לצורך בניין בית עבודה־זרה, שהוא מְחַזֵּק בזה ידי עוברי עבירה, וכאילו רוצה בקיומה כדי שירויח. וכן אין להלוות לצורך תכשיטיה או משמשיה. וכל שכן שאסור למכור להם תשמישים (עיין לעיל סעיף ז'). והנמנע מצליח{לח}. ואין לכרוך ספרי עבודה־זרה, חוץ מִסִּפרי משפטים שלהם ושאר חכמות. ואם חושש משוֹם איבה, על כל פנים ישתמט מה שהוא יכול להשתמט{טל}:

[יד] אסור להזכיר שֵׁם אלילים. בין לצורך, כגון לומר לחבירו, המתן לי ליד עבודה־זרה פלונית, בין שלא לצורך. שנאמר{מ} ושם אלהים אחרים לא תזכירו. אבל עבודה־זרה הנזכרת בכתבי־הקודש, כגון בעל־צְפון, פְּעוֹר, בֵּל, נבו, גַּד, מותר להזכיר שמה אפילו כשאינו קורא את הפסוק כלל. ואסור לגרום לגוי שיזכיר שם אלילים, שנאמר{מא} לא יִשָּׁמע על פיך, לא ישמע בִּגְרַמָא שלך. (ואם נתחייב לו גוי שבועה, יש מקילים להניח לו לישבע). ושמות אֵידֵיהם{מב} שהם כשמות בני אדם, אין חשש להזכירם, והוא שלא יקראם כמו שהגויים מזכירים אותם בלשון חשיבות{מג}. ואף את שמו של־יֵשׁוּעַ הנצרי ואמו ותלמידיו שר"י{מד}, אין איסור להזכיר, אבל טוב להחמיר{מה}. ומצוה להתלוצץ על עבודה־זרה, וכדלעיל הלכות שמירת הלשון סימן קמ"א סעיף ט':

[טו] שלושה ימים לפני אֵידֵיהם{מו} של־עובדי עבודה־זרה, וכל־שכן בימי אידיהם עצמם, אסור לקנות מהם ולמכור להם דבר המתקיים עד יום אידם{מז}, וכן לא להשאיל להם ולשאול מהם, ולא להלוות להם וללוות מהם וכו'. והטעם מפני שהם שמחים בכך, והולכים ומודים על זאת לעבודה־זרה שלהם ביום אֵידָם, ונמצא שישראל גרם לגוי להודות לעבודה־זרה. וזה דוקא בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אין איסור אלא ביום אֵידָם בלבד{מח}. ומי שעבר ונשא ונתן עם עובדי עבודה־זרה בימי אידיהם, אסור בהנאה. ואם היה זה בשלושה ימים שלפני כן, מותר בהנאה. ואסור לשלוח להם דורון בימי אידיהם{מט}: