יום א' שבוע פרשת תרומה

[י] מי שמצא עבודה־זרה או תשמישיה וכל מה שנעשָׂה בשבילה, מצוה שיאבדם ויבערם, שנאמר{לא} אבד תאבדון וגו', ונתצתם את מזבחותם וגו'. וכיצד מבערם. שוחק וזורה לרוח, או שוחק ומטיל לים או לנהר{לב}:

[יא] אסור לבנות או לעשות שום דבר לצורך עבודה־זרה, ואפילו חלונות לחדר שהיא נמצאת בתוכו. ואין היתר בזה משוֹם איבה, שיכול להשתמט ולומר שאסור לנו לעשות זאת{לג}. וכן יש ליזהר שלא למכור להם ספרים המיוחדים לעבודה־זרה. ואפילו ספרי תנ"ך שלנו המתורגמים ללשון האומות, כי מי שתרגמם עשה שינויים כדי לְפַקְּרָם ולחזק את אמונת ההבל שלהם{לד}. גם למכור להם איזה־דבר לצורך עבודתם, אסור, אם לא יוכלו לקנותו במקום אחר. ויש אוסרים אפילו אם יוכלו לקנותו במקום אחר. וכל בעל־נפש יחמיר לעצמו{לה}:

[יב] אם נתחב קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה־זרה, לא ישׁוח להסיר את הקוץ או ליטול את המעות, מפני שנראה כמשתחוה לה. ואפילו אין שום אדם רואהו, מכל מקום אסור. אלא ישב, או יַפנה אחוריו או צדו לצד העבודה־זרה, ואחר־כך יטול{לו}. ומי שצריך לדבר עם כּוּמָר או הֶגְמוֹן והוא לבוש בצלם, או יש עליו שתי וערב, לא יכרע ולא ישתחוה לו, ולא יסיר הכובע לפניו כדרכם, אלא יעשה באופן שאינו נראה, כגון כאילו נפל ארנקו ממנו ויעמוד ויסיר כובעו קודם בואו. ובשעת הדוחק אפשר להקל, הואיל וידוע שגם הגויים אינם כורעים ומשתחוים אלא לו, ולא לצלמו, ויעצום עיניו כפי יכלתו{לז}: