יום ו' שבוע פרשת משפטים

[ז] תשמישי עבודה־זרה שהזכרנו (בסעיף הקודם), היינו כלים שהכּוּמָר מקטיר בהם לפניה, כגון מחתה וגביעים. וכן בית שמייחדים לה, ובסיס שמעמידים אותה עליו, וכן כלי־שיר שמזמרים בהם לפניה וכדומה. ונוי שהזכרנו, היינו כגון נרות שמדליקים לפניה, ומלבושים שמלבישים אותה, או בגדים וכלים נאים ששוטחים לפניה. וכן אילני־סרק שרגילים ליטע לפני צלם להיות לו לנוי, אסורים בהנאה, ולכן אסור גם לישב בצילן. ותקרובתהּ שהזכרנו, היינו כגון מיני מאכל שמניחים לפניה, בשר ופירות, שמָנים וּסְלָתוֹת, מים ומלח{כו}. ומי שראה אותם מְזַבְּלִים לעבודה־זרה, טוב שיאמר{כז} זובח לָאלהים יחרם{כח}:

[ח] עבודה־זרה של־גוי, יש לה ביטול, וכן תשמישיה ונויהּ [אבל לא תקרובְתה]. שכשגוי העובד עבודה־זרה מבטל אותה בידים (על־ידי הסרת מקצתה, כגון שקטע ראש אזנה או ראש אצבעה. וכן אם מעכהּ בַּפָּנים) שלא תהא עוד עבודה־זרה או תשמיש או נוי לעבודה־זרה, הותרו. ואפילו אם עשה זאת בעל־כרחו. אבל של־ישראל משומד, אין להם ביטול{כט}:

[ט] נרות־שעוה שהדליקו לפניה ואחר־כך כיבן הגוי לצורך עצמו ומכרן לישראל, מותרין, דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן. ומכל מקום אין להשתמש בנרות אלו למצוה, דהיינו כגון לשבת ולחנוכה ולבית־הכנסת, ואפילו ללמוד לאורן אסור. וכן כל הדברים של־עבודה־זרה, אף־על־פי שנתבטלו ומותרים להדיוט, אסורים לדבר מצוה, מפני שהם מאוסים לַגָּבוה{ל}: