יום ד' שבוע פרשת משפטים

סימן קמ"ו

הִלְכּוֹת עבודה־זרה ועובדֶיהָ

[א] אסור לעבוד שום נברא בעולם, זולתי את הבורא יתברך לבדו. ומי שעובד אפילו למלאכי־מרום או לגלגלי־ השמים{א}, אף־על־פי שהוא יודע ומודה כי ה' הוא האלהים, הרי זה עובד עבודה־זרה. ונאמר{ב} השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו', כלומר היזהרו שלא תטעו בהרהור הלב, ותבואו להשתחוות ולעבוד את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וכיוצא בהם מכל הנבראים שיהיו אמצעיים ביניכם לבין הבורא. ועל זה וכיוצא בזה ציוותה תורתינו הקדושה במקומות רבים עד מאד והזהירה אזהרות רבות להתרחק מעבודה־זרה. כי כל המודה בעבודה־זרה, הרי הוא כופר בכל התורה כולה, ובכל מה שנצטוו הנביאים מבריאת העולם ועד סופו{ג}:

[ב] לפי־כך אמרו חז"ל{ד} אַל תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל. כי המתפלל למלאכים ומחלה פניהם לעשות בקשתו ולהציל לו מרעתו, נמצא שהוא עובר על מה שנאמר{ה} לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לפי שאין למלאך או לזולתו שום בחירה ושום כח ורשות להרע או להיטיב, או לעשות דבר שהוא היפך רצון ה'. אבל מה שאנחנו נוהגים לומר בשלהי האשמורות של־חודש אלול, פיוט אראלי מרומים, הוא מותר גמור, כי אין אנו מתפללים בו מצד הכח שיש להם מעצמם, אלא מצידו יתברך{ו}. שכן מוכיח עניין הפיוט. וכך הוא גם־כן סיומו, הָליצו נא לפני בעל הרחמים. וכן בסוף הסליחות של־יום הכפורים{ז}, מכניסי רחמים וכו' השתדלו והַרבו תחינה ובקשה, לפני מלך רם ונישא. כי אחרי שהרבינו וסיימנו תפילותינו ותחנונינו להקדוש ברוך הוא, מבקשים אנחנו מהם רק לסייענו ולעזרנו בהשמעתם ובקבלתם לפניו יתברך. ועל דרך זה אין שום חשש באמירת שמים וארץ בַּקשו עלי רחמים וכו', חמה ולבנה כוכבים ומזלות בַּקשו עלי רחמים{ח}, כיון שאין בידם אלא לבקש רחמים בלבד{ט}. [אך כגון מה שהיו האמהות בדור שֶׁעָבַר מלמדות את ילדיהן כשנושרת להם שן, להשליכה כלפי השמש ולומר שתיקח שן זו, ותביא לו שן אחרת, צריך למנוע{י}]:

[ג] קל וחומר שחלילה לחשוב לאלוה, אדם הקרוץ מחומר אשר להבל דמה וימיו כצל עובר. ובלעם צפה וראה שעתיד לעמוד אדם ילוד־אשה ולהטעות בזה את כל העולם, הוא יֵשׁוּעַ הנָּצְרי שם רשעים ירקב. לפי־כך נתן הקדוש ברוך הוא כח בקולו שישמעו כולם מסוף העולם ועד סופו. וכך הוא אומר, תנו דעתכם שלא תטעו אחרי אותו האיש שיעשה עצמו אלוה, שנאמר{יא} לא איש אל ויכזב. רמז בזה שאם יאמר איש שהוא אל, דעו שאינו אלא מכזב{יב}. נמצא שהוא עבודה־זרה{יג}, וכן מאמיניו הַנָּצְרים עובדי עבודה־זרה{יד}. וצורת שתי ועֵרֶב (הנקרא "צלב"{טו}) שהם עושים, קו השתי ארוך וקו העֵרֶב קצר, יש לה כל דיני עבודה־זרה{טז}. ודוקא כשהם בשוה, אבל באלכסון אין שום חשש{יז}: