יום ו' שבוע פרשת יתרו

[ד] פרטי עניינים של־חוקות העמים, וכן "דרכי האמורי", שנזכרו בתלמוד ובפוסקים, כגון חֵלק מהדברים הנזכרים לעיל סעיף ג', אף אם אין דרכם של־גויים כיום בכך, מכל־מקום באיסורָם הם עומדים. וגם דברים שלא היו מקדם, אלא שכעת הם נוהגים כך, אסור לישראל לנהוג כמותם{כב}:

[ה] "חוקות" העמים, פירושו כמשמעו דוקא דברים שאין להם טעם גלוי. לפי שאז נראה כנמשך אחריהם ומודה לדעותיהם, או מפני חשש שמא יש בדבר שמץ עבודה־זרה מאבותיהם. אבל דבר שנהגו לתועלת, או לשם כבוד{כג} או מטעם אחר, מותר, אם אינו חוק לעבודה־זרה. כגון שעושים לרופאים מלבוש מיוחד שניכר בהם שהם רופאים, וכדומה. וכן דוקא דברים שנהגו בהם הגויים לשם גאוה ופריצות, הם שאסורים. ולדוגמא, מה שאמרו בתלמוד{כד} שאסור לישראל להתדמות להם אפילו ברצועות המנעל. שאם היה דרכם של־גויים לקשור כך, ודרך בני־ישראל באופן אחר. או שהיה מנהגם להיות להם רצועות אדומות, ושל־ישראל שחורות, מפני שצבע שחור מורה על ענוה ושפלות וצניעות, אסור לישראל לשנות. ומזה ילמד כל אדם לפי מקומו ושעתו, שמלבוש העשוי ליוהרא ופריצות, לא יעשה הישראל כן, אלא מלבושיו יהיו עשויים באופן שמורה על הכנעה וצניעות. וכך אמרו חז"ל{כה} שלא תאמר הואיל והם יוצאים בארגמן, אף אני אצא בארגמן. הואיל והם יוצאים בתלוסין (ממיני כלי זיין{כו}), אף אני אצא בתלוסין. שדברים הללו, שחץ וגאוה הם, ולא כאלה חלק יעקב, אלא דרכם להיות צנועים וענוים, ולא לפנות אל רהבים{כז}:

סימן קמ"ה

הִלְכּוֹת צורות שאסור לעשותן

[א] מי שמאמין באלוה אחר מבלעדי ה', עובר על מה שנאמר לנו מפי הגבורה בעשרת הדברות{א} לא יהיה לך אלהים אחרים על פני{ב}. והוא כופר בעיקר, כי זהו העיקר הגדול שמציאות כל העולם תלויה בו. וכן איסור חמור לעשות עבודה־זרה לעצמו, או לומר לאחרים לעשות לו, אף־על־פי שאינו עובד לה כלל, שנאמר{ג} לא תעשה לך פסל וכל תמונה. וגם לעשות לאחרים אסור ואפילו לעובדי עבודה־זרה (כי גם אומות־העולם מוזהרים שלא לעבוד עבודה־זרה), שנאמר{ד} ואלהי מסכה לא תעשו לכם. והמשתחוה לה או זובח לה, או מנסך ומקטר, או עובד אותה באיזו דרך שתהיה ממה שבדו עובדֶיה מליבם, עובר על מה שנאמר{ה} לא תשתחוה להם ולא תעבדם{ו}: