יום ג' שבוע פרשת יתרו

[ח] ארבע כִּתּוֹת אינן מקבלות פני שכינה. כת לֵצִים, כת חֲנֵפִים, כת שקרנים, וכת מספרי לשון־הרע. כת לצים, שנאמר{יח} משך ידו את לוצצים. דהיינו שמשך ידו הקדוש ברוך הוא מלהיות עם הלוצצים. כת חנפים, שנאמר{יט} כי לא לפניו חָנֵף יבא. כת שקרנים, שנאמר{כ} דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון־הרע, שנאמר{כא} כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע. דהיינו לא יגור עִמך רע. ומדובר שם במספרי לשון־הרע, שהרי כתוב אחרי כן{כב} כי אין בפיהו נכונה וגו' לשונם יחליקון. צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע{כג}:

[ט] כל לַיְצָנוּת אסורה, חוץ מעבודה זרה שמותר להתלוצץ עליה (ואדרבה מצוה יש בדבר, והוא הדין להתלוצץ על מנהיגי הרשעים{כד}) שנאמר{כה} ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו וגו'{כו}. ומה שמצינו כי החכמים היו פותחים לימודם בדברי בדיחותא ושמחה, אינו בכלל זה, כי כוונתם היתה לשם־שמים לפקח את הלב, לפי־כך הדבר מותר לפעמים{כז}:

[י] אסור לקלל שום אדם מישראל, בין בפניו בין שלא בפניו, ואפילו את עצמו, גם אם אינו מזכיר את שמו יתברך. ואפילו את מי שכבר מת, או ילד קטן. ואם קילל בהזכרת שמו יתברך, או באחד מכינוייו כגון הגדול הגבור והנורא, חנון ורחום וכו' ואפילו באחד משמותיו שבלשונות האומות{כח}, אזי העוון גדול יותר. וכל־שכן שלא יחרף דיין או תלמיד־חכם, שנאמר{כט} אלהים (דהיינו דיין כתרגומו) לא תקלל וגו'{ל}. והמקלל קללת חנם בלא אשמה, חוזרת הקללה אליו עצמו, שנאמר כצפור לנוד כדרור לעוף, כן קללת חנם לו תבוא{לא}. והשומע מי שמקלל, ראוי שיהפוך את הקללה לברכה, כגון שיענה "לא כן, אלא ברוך יהיה", אולי יש תקוה שלא תאונה אליו רעה{לב}. וצריך אדם ליזהר שלא יענישוהו הצדיקים ויקללוהו אפילו שלא בכוונה, כגון שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום מפני שלא ידע שרחל אמנו עליה השלום לקחה את התרפים, אמר{לג} עִם אשר ימצא את אלהיך לא יחיה, כלומר אלא ימות בלא עתו. ולכן נתחייבה רחל מיתה, אלא שהמתין לה הקדוש ברוך הוא עד שילדה את בנימין. לפי שכל היוצא מפי צדיק, כיוצא מפי הגבורה{לד}: