יום ב' שבוע פרשת יתרו

[ה] ויש דברים שהם נקראים אֲבַק לְשון־הרע, דהיינו שאומר הדבר בלתי מפורש. כיצד. אמר שִׁתקו מפלוני, אינני רוצה להודיע מה אירע ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובת חבירו בפני שונאיו, נחשב אבק לשון־הרע, שזה גורם להם לספר בגנותו. ועל עניין זה אמר שלמה{י} מברך רעהו בקול גדול, בבקר השכם, קללה תיחשב לו. לפי שמתוך טובתו, בא לידי רעתו. וכן המספר לשון־הרע דרך שחוק ודרך קלות־ראש, כְּמִי שאינו מדבר בשנאה. הוא שאמר שלמה{יא} כמתלהלה היורה זִקִּים חצים ומות, כן איש רִמָּה את רעהו ואמר הלא משחק אני. וכן המספר לשון־הרע בדרך רמאות, שעושה את עצמו מספר רק לפי תומו, כאילו אינו יודע שזהו לשון־הרע, וכשגוערים בו, אומר, אינני יודע שזהו לשון־הרע, או שאֵלּו מעשיו של־פלוני{יב}:

[ו] אין הבדל אם מספר לשון־הרע בפני חבירו, או שלא בפניו. והמספר דברים שגורמים, אם נשמעו איש מפי איש, להזיק חבירו בגופו או בממונו, ואפילו רק לְהָצֵר לו או להפחידו, הרי זה לשון־הרע. ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלושה בני־אדם{יג}, כבר נשמע הדבר ונודע. לפי־כך אם סיפר הדבר אחד משלשתם פעם אחרת, אין בו משום לשון־הרע. אך זה דוקא בתנאי שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר{יד}, ורק אם יבוא במקרה לדבר בעניין, ונתגלגל זה בתוך סיפור דבריו, אין איסור לאמרו{טו}:

[ז] עוון לשון־הרע חמור מאד כאמור לעיל, והרעישו על זה בספרי המוסר{טז}. ומכל־מקום יש לתת לב שלא ימנע עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושקו. כגון מי שרואה באחד שאורב לחבירו לעשות לו רעה בערמה, אל ימנע עצמו מלהודיע לחבירו. וכן בעניין ממון שרואה באחד שרוצה להטעות את חבירו במקח וממכר, או שרוצה לקבל הלואה ממנו והוא איש שאינו פורע חובותיו, וכן בענייני שידוכין וכדומה. והכלל הוא כך, אם כוונתו לטובת השני ולתועלתו, להצילו ולשמרו, אז אדרבה מצוה רבה להודיעו. ואם אין כוונתו לטובת השני אלא לעשות רעה לראשון, הוא בכלל לשון־הרע{יז}: