חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת בשלח

[כז] האויר הטוב לבריאות הגוף הוא, שיהא ממוזג ושווה, ממוצע בין הקור והחום. לכן יזהר כל אדם שלא יחמם מאד את ביתו בימות החורף, כי רוב החמימות מביא הרבה חלאים רחמנא ליצלן, אלא יחממנו באופן אשר לא ירגיש שום קרירות ולא יִחַם לו ביותר{מד*}:
[כח] לשמור חוש הראִייה, יזהר מהדברים דלקמן. א) לא יבוא בחפזון בפעם אחת ממקום חושך לאור גדול. ואם צריך ליכנס ממקום חושך למקום אור, יפתח את הדלת מעט ויסתכל באותו אור זמן מועט, ואחר־כך יפתח יותר ויסתכל שוב כמה רגעים, ואחר־כך יפתח כולו. וכן יעשה גם בבואו ממקום אור למקום חושך. כי התמורה מאור לחושך או מחושך לאור בלי ממוצע, מזיקה לראייה. ולכן ה' יתברך ברחמיו ברא את העולם באופן זה, שהשמש זורחת על הארץ מעט מעט, לא בפעם אחת, וכן שוקעת מעט מעט{מה}. [ב) אור החוזר מן השמש (דהיינו שהשמש זורחת על איזה מקום ומשם בא האור) מזיק לעיניים. ולכן יזהר מלדור בבית שכל חלונותיו רק מצד צפון, כי השמש אינה באה לצד צפון, וכל האור אשר שם הוא רק אור החוזר. וכן אפילו אם החלונות המה לצד מזרח או דרום או מערב, אם אין השמים נראין מתוך החלונות, כגון שיש כנגדן בניינים או חומות גבוהות, הרי גם־כן האור הבא הוא רק אור החוזר. [ג) יזהר מלעסוק בכתיבה או לקרות בספר או לעשות כל מלאכה דקה, באור בין השמשות, וכן בעצם היום כאשר השמש בתקפה. וכן לא ירבה בכתיבה או לקרות בספר שאותיותיו קטנות, ובכל מלאכה דקה, לאור הנר בלילה. [ד) ההסתכלות הרבה בצבע לבן, גם־כן מזיקה לעיניים. ולכן מראה השמים כמראה התכלת, לא לבן, כדי שלא יזיק לעיניים. וכן ההסתכלות הרבה במראה אדום צח, וכן באש, מזיקה גם־כן. [ה) העשן וריח גפרית מזיקים גם־כן, וכן אבק דק או רוח הבאה לנגד העיניים. וכן הליכה מרובה ופסיעה גסה (דהיינו הילוך יותר מאַמה{מו}). גם בכיה מרובה מזיקה, כמו שאמר הכתוב{מז} כָּלוּ בדמעות עיני, אבל על התורה נאמר{מח} מצות י"י ברה מאירת עיניים{מט}:

סימן קמ"א
הִלְכּוֹת שמירת הלשון (איסור רכילות
ולשון־הרע), ליצנות וקללה, נקימה ונטירה
[א] הטוען{א} דברים, והולך מזה לזה, ואומר, כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף־על־פי שהוא אמת (וגם אין בדבר עצמו גנות, כמו שיתבאר בהמשך הסעיף), הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר{א*} לא תלך רכיל בעמך. ונקרא כן, מפני שזה כמו רוֹכֵל הַמְחַזֵּר בעיירות. והוא עוון גדול, וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ולכך נסמך לו, לא תעמוד על דם רעך{ב}. צא ולמד{ג} מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול המלך כי אחימלך שאל באורים ותומים לצורך דוד ונתן לו צדה ואת חרב גלית הפלשתי, אף־על־פי שהדבר היה אמת, וגם לא היתה גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום רע. כי גם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, לפי שלא נתכוון לחטוא בזה נגד שאול, מפני שלא ידע כי דוד נמלט ממנו, ואדרבה חשב שעוזר לשאול כמו שהתנצל בדבריו. עם־כל־זה גרמה הרכילות של־דואג, שנהרגו שמונים וחמישה כהנים{ד}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד