חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ג' שבוע פרשת בשלח

[יח] היין מְחַזֵּק את החום הטבעי, ומיטיב את העיכול, ומוציא את המוֹתרות, ומסיר את הדאגה והיגון שנאמר{לג} ויין ישמח לבב אנוש, ועוזר לבריאות הגוף, כשישתה ממנו שיעור בינוני. ומי שמוחו חלוש, יזהר מן היין שמוסיף על חלישותו, וממלא את הראש עֲשָׁנִים. היין יפה לזקנים, כמו החָלָב לקטנים. ומזיק לנערים, לפי שהוא כמוסיף אש על אש. ויש ליזהר מן היין עד גיל עשרים ואחת שנה. אין ראוי לשתות יין קודם האכילה אלא מעט כדי לפתוח הבני־מעיים. ולא בעת רעבון, ולא אחר מַרחֵץ{לג*} וזִיעה, ולא אחר עמל ויגיעה. ובתוך האכילה לא ישתה אלא מעט{לד}:
[יט] לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא. ואל יַשהה נקביו אפילו רגע אחד. ולא יאכל עד שיבדוק את עצמו יפה יפה שֶׁמֶּא צריך הוא לנקביו{לה}:
[כ] ולעולם ישתדל שיהיו מעיו רפויים כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזהו כלל גדול ברפואה, כל זמן שהרְעִי נמנע, או יוצא בקושי, חלאים רעים באים. ולכן כשרואה אדם שמעיו נחלשו, ואין בהם כח הדוחה, ידרוש ברופאים להגיד לו במה יַרְפה אותם, איש איש לפי מזגו ולפי ימיו{לו}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד